כותרת דפי מזכרת

שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון

 

נקודות עניין במזכרת

אתרים ונקודות עניין תיירותיים והיסטוריים (עם נגיעה אקטואלית, פה ושם)

מזכרת בתיה היא עיירה בת מעט יותר מעשרת אלפי תושבים, מדרום מזרח לעיר רחובות. ההיסטוריה הייחודית שלה מתחילה עוד לפני שנוסדה בשנת תרמ"ד (סוף 1883) כמושבה "עקרון", אחת המושבות הראשונות של העליה הראשונה, בתמיכת הברון רוטשילד הידוע. זו המושבה היחידה שייסדו איכרים יהודים, שממש היו איכרים עוד לפני עלייתם לארץ ישראל.
עד שנות הששים, כאשר מושבות אחרות כבר גדלו והתפתחו, נשארה מזכרת בתיה מושבה קטנה ונידחת, והדבר ניכר בה עד היום. רבות מנקודות העניין שבה קשורות בימיה הראשונים.

 

תבליט המחרשה מוזיאון המושבה - נקודת התחלה טובה לסיור, ומקור לדפי סיור ומידע נוסף.

בניין המוזיאון, במקורו "בית הפקידות" של הברון (עכשיו היו קוראים לו "בניין המינהלה"), הוא אחד המבנים הישנים במושבה, ומעניין כשלעצמו (בתצלום - תבליט המחרשה שבחזית המוזיאון). התצוגה במוזיאון ממחישה את ייסוד המושבה ואת החיים בה בשנותיה הראשונות.

בית ישן ברחוב רוטשילד הרחוב הראשי, רח' רוטשילד, השומר עדיין על משהו מאופיו הישן, וישנם בו בתים ישנים רבים.

הבית שבימין התצלום הוא בית הבנאי. בנה אותו, בזמנו, בנאי המושבה, והדבר ניכר בבניה המפוארת, ביחס, של הבית: המרפסת הקדמית האופיינית לבתי המושבה של אז, גגה נשען כאן על עמודים בנויים, ראשו מקושט בשיניות, ובפינות הבית תבליט דמוי עמוד.

לראש המועצה המקומית ישנה תוכנית גרנדיוזית לקשט ולמסחר את הרחוב (הוא קורא לכך "לשמר"). הרחוב יראה אחרת לגמרי. קטע ממנו, ליד המוזיאון והקזרמות, כבר שופץ (בסוף 2007).

הקטע המשופץ ברחוב רוטשילד וזה הקטע המשופץ ברחוב רוטשילד.

הכביש מרוצף ב"אבן" משתלבת, המדרכות, ללא הגבהה, בלבנים לבנות, והכניסות לחניות בלוחות אבן טבעית אדמדמה. עמודוני עץ נמוכים אמורים להגביל את תנועת המכוניות לכביש (זהירות! העמודונים נמוכים וקשה לראותם כשהם לפני המכונית). האם הרחוב המשופץ נאמן לרוח המושבה הישנה, כפי שהיה, אותו קטע רחוב, בעבר? - המבקר ישפוט. שימו-נא לב לפח האשפה שבחזית התמונה - בני מינו בולטים לעין ברבים מהרחובות באיזורים הוותיקים של היישוב.

קזרמת לוין הקזרמות - הבתים הראשונים במושבה, שנבנו בשנת 1884.

"קזרמה", קסרקטין ברוסית, רומנית, ושפות אירופיות נוספות, היא צורת בנייה ייחודית לארבעת הבתים הראשונים של המושבה - בתי שרשרת דו קומתיים. כדי להתגבר על איסורי הבניה שהטילה הממשלה הטורקית של אז על יהודים, הם נבנו בטענה שהם רפתות. כינויים נובע מדמיונם החיצוני לקסרקטינים אירופיים.

בתצלום: קזרמת לוין - יחידת המגורים האחרונה בקזרמות שנשארה במצב קרוב למקורי, בערך כפי שהיתה בשנת 1890 (הקזרמות האחרות, או חלקי הקזרמות, נהרסו, חוזקו, צופו, שופצו בהוספת מרפסות ומדרגות, וכבר אינן מה שהיו), כיום, לאחר שיפוצה. היא לא רק מה שנשאר מראשיתה של מזכרת בתיה. היא מבנה יחיד במינו בכל ישראל, חלק מתולדות כלל היישוב בא"י, ומההיסטוריה של הקמת מדינת ישראל.

קזרמה זו הופקעה מידי יורשי הדייר האחרון, אברהם לוין, לבעלות המועצה המקומית. בשנת 2005 היא שופצה-שוחזרה-שומרה, למרבה הצער לא ברמה נאותה, ע"י המועצה לשימור אתרים.

המבנה נועד לשימוש המוזיאון, אבל דהן, ראש המועצה, רוצה להשכיר אותו כמבנה עסקי, שימוש שהייעוד איננו מרשה. לכן, מאז השיפוץ לא נעשה במבנה שימוש מסודר, ובינתיים ישנה בו רק תצוגה זמנית של המוזיאון. השאלה ששאלתי לפני שנים, מה לעשות במבנה הייחודי הזה אחרי השיפוץ, עדיין עומדת.

קזרמת לוין חצר קזרמת לוין

חצר קזרמת לוין, עם הרפת שבה שנבנתה בשנת 1887, נועדה בהפקעתה להשמר בתבניתה המקורית, כדי להדגים חצר משק מימי העליה הראשונה. למרות זאת, בנו שם, המועצה המקומית ביחד עם המועצה לשימור אתרים, מבנה תצוגה נוסף, זר באופיו למבני הכורכר הישנים. אפשר לקרוא למבנה הזה "הפחיה", על שם תריסי הפח המכוערים שלו. בתצלום - הרפת, המוסתרת בחלקה במבט מהקזרמה, מאחורי הפחיה.

הרפת שופצה בשנת 2009, למרבה הצער- גם היא לא ברמה נאותה, אבל כיום מוצג בה אוסף מעניין מאד של כלים חקלאיים וכלי גננות מהמאה ה- 19 ומראשית המאה ה- 20, רובם מהאוסף של אלכס בראף. הבעיה היא שלביקורי בודדים היא פתוחה באופן בלתי סדיר, ומאחר שאין בה מיזוג אויר, ואף לא אוורור, קשה לשהות בה בקיץ יותר מדקות ספורות. בעיה נוספת היא שלא "נמצא" תקציב כדי לתכנן ולעצב את התצוגה, ולהוסיף לה הסברים נאותים.

בפחיה מוצגים מכונות וכלי עבודה של מסגרות ונפחות. רובם הוצלו ממסגריית המושבה (שהיתה במקום אחר) כאשר נהרסה ופונתה עבור בנייה חדשה. המוצגים יכולים להדגים את המעבר בין שתי שיטות שונות מאד ליצירת כלים מברזל ופלדה - מהנפחות (ששלטה במאה ה- 19) למסגרות (ששלטה במאה ה- 20). חבל שגם פה לא נמצא תקציב לעיצוב נאות של התצוגה. זה יכול היה להוסיף לתצוגה עניין רב. גם מבנה זה לרוב סגור לביקורי בודדים.

נקודת עניין נוספת בפחיה, אקטואלית בימים שמדברים בהם על השחיתות במתן היתרי הבניה למתחם "הולילנד" בירושלים, ועל נוסח חדש ושנוי במחלוקת לחוק התכנון והבניה, היא איך בנו אותה - בזיוף ומירמה (ההוכחות בידי): המבנה החדש הזה קיבל היתר ונבנה כ"שיקום מבנה קיים", וכדי להראות את הבניין כאילו הוא קיים לפני שבנו אותו, זייפו את מפת המודד בבקשת ההיתר. מעניין לא פחות כי הוועדה המקומית לתכנון ובניה היתה שותפה למירמה, והוועדה המחוזית, או מתכנן המחוז, כיסו ו"הכשירו" את העבירות שנעשו (הפרשה תסופר כאן במלואה בקרוב). ראש המועצה המקומית, דהן, מתפאר במינהל התקין שהנהיג. אז זו, כנראה, דוגמה.

חיקוי העמוד והשלט המטעה מקום עמוד הפעמון.

זה לא העמוד האמיתי. עד סוף 2007 עמד כאן, כחמישים מטרים מערבה למוזיאון המושבה, מצידו השני של הרחוב, עמוד הפעמון ההיסטורי. הוא ניצב שם קרוב למאה שנים, עד שבעבודות העיצוב מחדש של הרחוב (שהמועצה המקומית קראה להן "שימור" - ראו נא למעלה), המועצה המקומית סילקה אותו והוא נעלם ואיננו. בעקבות סערת הרוחות של וותיקי המושבה, המועצה המקומית הציבה ליד המקום חיקוי גס של העמוד, ולאחרונה (ערב ראש השנה תשס"ט) גם שלט מטעה, ואח"כ תלתה עליו פעמון. השלט אף איננו רומז לכך שהעמוד הניצב במקום איננו העמוד המקורי, ושהפעמון המקורי עצמו תלוי כבר יותר מעשרים שנה בחזית המוזיאון.

אפשר לראות את האתר כאנדרטה לרשלנות, לטיפשות, ולהעדר הרגישות לנאמנות להיסטוריה (וראו נא גם למטה, על אנדרטת המשוריין).

בית הכנסת בית הכנסת הגדול.

נחנך בשנת 1928, מתנת פרידה של הברון רוטשילד למושבה. שלט חקוק באבן בחזית בית הכנסת, מימין לפתח המרכזי, מספר זאת.

חזית הבניין, הפונה אל הרחוב הראשי, מפוארת, אבל שאר הבניין, מאחוריה, פוקציונלי ופשוט למדי בחיצוניותו (פוסט-מודרניזם שהקדים את זמנו). בתצלומים מציגים, לרוב, רק את החזית. פנים בית-הכנסת יפה למדי. לפי המסופר, אנשי הברון תכננו ובנו את הבניין בלי שום התייעצות עם תושבי המושבה.

מגדלי המים, אחד כנראה משנת 1907, והשני משנות ה- 50. הם נמצאים בחצר בית הספר הרצוג, מול בית הכנסת הגדול. המגדל הראשון, בריכה יותר ממגדל, הוא בריכת פלדה מסומררת שהוצבה על במה עגולה מאבני כורכר. את המים קיבלה ממשאבת הבאר השניה, וממנה זרמו בכבידה אל בתי המושבה. הוא האחרון מסוגו שעדיין קיים בארץ, ואחד המבנים, או המתקנים, המעניינים ביותר הקיימים במזכרת בתיה, והוא חשוב במיוחד לתולדות טכנולוגיית המים בארץ ישראל. הוא מוזנח, מתפורר מחלודה, וזקוק באופן נואש לשימור.

בית המשק של הברון בית המשק של הברון.

מבנה אבן גדול ש"מגדלים" (אגפים של שתי קומות) בשני קצותיו. אנשי הברון הקימו אותו בשנת 1892 בקירוב, כאסם ומחסן, והמגדלים למשרדים ומגורי הפקידים. קורות-ענק נושאות את גג האולם הגדול, במפתח של כשמונה מטרים. הספר "לכו ונלכה" (מאת רן אהרנסון) כתב בטעות כי "קורות העץ הגדולות עשויות מארז הלבנון". לאמיתו של דבר הן עשויות מעץ מחט אחר - ארזית אירופית (באנגלית - Larch), שגם הוא עץ משובח, חזק ועמיד.

המבנה שופץ בראשית שנות האלפיים, הוא משמש לאירועים שונים של היישוב, ומוצגות בו תערוכות. ביקורי מבקרים בודדים בתוכו אפשריים, בד"כ, רק כאשר התערוכות שבו פתוחות.

על המבנה שתי כתובות ענק של מפעל הפיס (בנוסף לשלט לא קטן ליד הדלת). אפשר לחשוב שמפעל הפיס בנה את כל המבנה הזה. בפועל - כך סיפרו לי - מפעל הפיס תרם רק לבניית הקומה העליונה של המגדל הדרומי, שהיתה הרוסה לגמרי. כתובות מפעל הפיס, לרבות פירוט גודל האותיות, היו תנאי לתרומה. לדעתי זו ברבריות הפוגעת בטעם הטוב.

מימין, בתמונה - "מדרגות הכלות". זוגות נישאים רבים הבאים להצטלם בתפאורה הרומנטית של המושבה הישנה ערב נישואיהן, מצטלמים ליד המבנה וגם עליהן. כמעט כל יום שנערכים בו נישואין, לפנות ערב - תצוגת אופנה של כלות, חתנים ושושבינים.

הבאר הראשונה הבאר הראשונה, ועליה מבנה קשתות ודגם פועל של אנטיליה (ההפעלה בד"כ לקבוצות ובתיאום - לשאול במוזיאון).

הדגם ממחיש היטב את הפעולה של אנטיליה, הפעלתו משמחת את הילדים, וגלגלי ההנעה מרשימים, אבל יש לזכור כי איננו שחזור, אף לא מקורב, של האנטיליה ההיסטורית. הבאר עצמה היא הבאר המקורית, ולידה בריכת המים המקורית. המים בבאר אינם מי תהום. מפלס מי התהום ירד, והבאר התייבשה. כיום ממלאים אותה במים מהברז, לצורך ההדגמה.

בתצלום - שרשרת הדליים (למעשה - תיבות עץ) המחודשת של האנטיליה.

באר הטחנה באר הטחנה - הבאר השניה.

כאן המבנה הוא המבנה המקורי.

המבנה נועד לאנטיליה כפולה, אבל במקום אנטיליה התקינו בה משאבת מנוע, שאת שרידיה, ואת בסיס מנועה, וגם מנוע ומשאבה מאוחרים יותר, אפשר עדיין לראות.

טחנת הקמח שהיתה ליד הבאר נהרסה לפני שנים רבות, וכך גם המקווה. וותיקי המושבה כועסים על כך עד היום. גם מבנה הבאר בסכנה: לאחרונה התחילו המועצה המקומית, וה"מועצה" לשימור אתרים, לדבר על שימור באר זו. אבל כשרואים מה עשתה ה"מועצה" לשימור אתרים במתחם קזרמת לוין, ואיך "שיחזרה" המועצה המקומית את עמוד הפעמון, צריך לקוות שהמבנה הזה, שנשמר עד עתה כל כך טוב ללא טיפולם, לא יפול לידיהם.

חורבה בניינים ישנים ברחוב הראשי ובסביבתו.

בתצלום - חורבות של רפתות לשעבר מסתתרות בין בתי המושבה. רוב הרפתות האלה הוסבו למגורים. מיעוטן - כמו זו והרפת שבתמונה הבאה - עדיין לא. אפשר לזהות את הרפתות שהוסבו לפי החלונות. החלונות המקוריים, כמו בתצלומים כאן, קטנים ומשולשים, או לפעמים בצורת חצי עיגול. ברפתות המוסבות קרעו חלונות מרובעים וגדולים יותר.

רפת חרבה זו, ברח' הצבי, היתה ה"פריה" (רפת הפרים). היא כנראה נועדה לשימור.

רפת עוד אחת מהרפתות הישנות, בעלות האופי המיוחד, של המושבה.

עתידה של רפת זו (ברח' דב שמיר), שלא הוסבה למגורים, כנראה להריסה.

חורבה רפתות מתחילת המאה העשרים.

בתצלום - אחת מרפתות אלה, הנמצאות לא רחוק מבית הכנסת, ברח' חיים לוי. שתיים מרפתות אלו נמצאות בבעלות המועצה המקומית, ושופצו, ושתים על אדמה פרטית, ואת מצבן אפשר לראות בתצלום.

רפתות אלה נבנו, כנראה ביחד, בשנות ה- 20 של המאה ה- 20, בלבני מלט וחיזוקי בטון - בניה שונה מאד בדברים רבים מרפתות הכורכר הישנות. בכל זאת ישנו מרכיב דומה מאד לבניה הישנה בכורכר: במקום קורת בטון מעל החלון, ישנה כאן קשת בנויה מלבנים.

אחת הרפתות המשופצות נעשתה לבית יד לבנים - אולם זכרון לנופלים במלחמות ישראל מתושבי היישוב.

הגן גן הברון.

נסיון, לא כל כך מוצלח, לשחזר את הגן הנסיוני של פקידות הברון, שכונה בזמנו "גן הברון". עד פסח תשע"ב (2012) היו על הגדר הבנויה ציורים, נאיביים במידה רבה וחביבים, של הציירת המקומית זהבה לביא (לשעבר לוי), הנראים בתצלום. הם הוחלפו בציורי קיר "מקצועיים" ש... מוטב שלא אנסה לתאר אותם. הנופים זרים למקום, והציירים לא הצליחו ללמוד אפילו איך נראית מחרשה. גם הכתובת "גן הברון ע"ש הברון ..." אינה נכונה. זה גן על שם "גן הברון", לא על שם הברון. יש הבדל.

האנדרטה הישנה האנדרטה הישנה, הצנועה והיפה לנופלי המושבה.

נמצאת ברחוב הראשי הישן - רח' רוטשילד.

הכוונה המקורית בבניית אנדרטה חדשה (התצלום הבא) היתה, כנראה, לפנות את השטח הזה, במרכז המושבה, ולהפוך אותו לנדל"ן. מחאת המשפחות השכולות הצילה (בינתיים) את האנדרטה הישנה, ועכשיו יש, למזכרת בתיה, שתי אנדרטאות לנופלים.

האנדרטה החדשה האנדרטה החדשה לנופלי המושבה.

נמצאת בשולי המושבה, מול בית העלמין.

המשוריין באתרו החדש אנדרטת המשוריין החדשה.

מכונית משוריינת ממלחמת העצמאות - אנדרטה לשיירות אל ירושלים הנצורה, בצד נתיב השיירות - הרחוב הנקרא על השיירות שעברו כאן.

האתר הזה השתנה מאד בשנת 2007. חורשת האורנים, הצמחיה הארץ-ישראלית, הדרך המשופעת ומרוצפת שברי אבן, שהיו שם בעבר - כל מרכיבי האתר שהזכירו את דרך השיירות לירושלים - נעלמו. האתר הפך ברובו למגרש חניה, והמשוריין עומד עכשיו למעשה על אי-תנועה מרוצף בחלוקי-נחל, כלוא בין ארונות תקשורת לבין המכוניות החונות. מפתיע לראות עד כמה המשוריין הזה קטן, בהשוואה לרכב משוריין של ימינו, או אפילו סתם "גיפ". לכן קרבת המכוניות החונות מגמדת אותו.

לדעתי, השינוי העשיר את המשמעות של האנדרטה. עכשיו, בנוסף לשיירות, זו אנדרטה לחוסר הטעם ולהעדר הרגישות למשמעות של סמלים מצד האחראים לשינוי, ובראשם ראש המועצה (בזמן השינוי הזה - דהן).

המשוריין באתרו הישן כך נראתה אנדרטת המשוריין הישנה.

מצבות ראשונים בית העלמין, ובו מצבות של ראשוני המושבה, ועליהן כתובות מעניינות.

כאן נמצא גם קבר האלמוני אשר נפל במלחמת הקוממיות, ואשר סיפרו עליו ועל נסיבות מותו אגדות, ולבסוף נמצא קברו האמיתי במקום אחר.

בתצלום - מצבות הראשונים.

קבר הרב שמואל מוהליבר ביתן קבר הרב שמואל מוהליבר בבית העלמין.

בכסלו תשנ"ב, סוף 1991, הועלו עצמותיו מביאליסטוק לישראל ונטמנו כאן, וביתן זה נבנה מעל הקבר. הביתן דומה לביתן שהיה מעל הקבר המקורי.

הוא נחשב להוגה הרעיון של הקמת המושבה עקרון, לימים מזכרת בתיה, במידה רבה מתוך התעלמות מחלקם של אחרים ביוזמה זו.

מוזיאון הרב שמואל מוהליבר. בחצר בית הספר הרצוג, ברפת עתיקה, מול בית הכנסת הגדול וליד מגדלי המים. כיום יש בו מיצג אור קולי על הרב ותורתו, בתיאום מראש עם המדרשה למורשת הציונות, מזכרת בתיה.

באר עדן, ובה מתקני שאיבה ישנים - מנוע דיזל של פעימה אחת ומשאבת בוכנות למים, משוחזרים באופן חלקי (ההפעלה בד"כ לקבוצות ובתיאום - לשאול במוזיאון). זה מבנה צנוע מבלוקי-בטון, כפי שהיה מקובל בבנייני הפרדסים במחצית הראשונה של המאה העשרים, מול שער בית העלמין. אז כל השטח שמסביב היה מכוסה פרדסים, וכיום המבנה עומד בשולי גן.

בוסתן בריסקין. זה היה בוסתן, גן עצי פרי, של משפחת בריסקין. הבוסתן, ליתר דיוק - שרידיו, נמצאים בתהליך של הפיכתם לגן ציבורי. הסיפור של המשפחה שנטעה וטיפחה את הבוסתן מעניין יותר מהשרידים שנשארו ממנו.

אנפיות הבקר המתאספות לפנות ערב לישון על העצים ברחוב הראשי (מחוץ לעונת הקינון). בתאריך העדכון אלה אקליפטוסים בחצר בית הספר, מול בית הכנסת הגדול, ובלילה רואים אותן היטב לאור פנסי הרחוב.

אתרי בילוי

בית קפה ומסעדות ברמות שונות, מעממיות ועד לאניני טעם.
חדרי B&B.
צורפים, אמני קרמיקה וחנויות למזכרות ודברי אמנות.

אתרי טיול בטבע ובחוץ בסביבת המושבה

עינות גבתון, תל מלוט ותחנת הרכבת הישנה נען (הצעת מסלול).
חולדה הישנה, יער הרצל, אנדרטת אפרים ציזיק ומצפה טל.
תחנת השאיבה שסיפקה מים לירושלים בראשית שנות המדינה (לביקור צריך לפנות אל חב' מקורות).
אנדרטת חיל ההנדסה.
הגינון בצמחי א"י לאורך כביש 6.
גבעות מראר ואנדרטת הצנחנים (הצעת מסלול).

שינוי אחרון 2012-05-31