כותרת דפי מזכרת

שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון

 

לפני עליית המייסדים

שורשיה של המושבה עקרון, כיום מזכרת-בתיה

 

רוב הספרים והתיאורים מתחילים את תולדות מזכרת בתיה בפגישה ההיסטורית של הרב מוהליבר עם הברון רוטשילד בשנת 1882. אבל להקמתה של המושבה שורשים שראשיתם הרבה לפני הפגישה הזאת.

שורש אחד הוא ההתיישבות החקלאית היהודית בפלכים אחדים בדרום רוסיה, בעידוד הצארים, במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה. אחד הכפרים היהודים שנוסדו אז היה פבלובה, ובהקטנה – פבלובקה, ליד העיירה רוז'ינוי (או רוז'אני) ברוסיה הלבנה (בלארוס). הקימו אותו יהודים מחבל ביאליסטוק בשנת 1850 בקירוב. אחרי כעשר שנים של מחסור וקשיים הגיעו המתיישבים ליציבות כלכלית.

שני הוא מצבם של היהודים ברוסיה. הגבלות קשות הביאו אותם לעוני ומצוקה כלכלית, והתחילה הגירה יהודית מרוסיה. ההגירה גברה עקב ההלם של פרעות 1881-2 (המכונות "סופות בנגב").

שלישי הוא הוא ההתעוררות הלאומית היהודית במאה התשע עשרה. בצרפת נוסדה אגודת אליאנס (בעברית – כל ישראל חברים), שהקימה את בית הספר החקלאי מקוה ישראל. בארץ ישראל נעשו נסיונות ראשונים להתיישבות חקלאית עוד לפני 1880. במזרח אירופה החלו לקום אגודות של "חובבי ציון" ב- 1881, תחת רושם הפרעות. אחד ממנהיגי חיבת ציון היה הרב של העיר ראדום בפולין, שמואל מוהליבר.

רביעי הוא הרעיון שהטיף לו יחיאל ברי"ל, העורך והמוציא לאור של העיתון העברי "הלבנון" שיצא אז בעיר מיינץ. הוא טען כי כדי שההתיישבות החקלאית היהודית בא"י תצליח, מוטב שהמתיישבים הראשונים יהיו חקלאים מנוסים, מהאיכרים היהודים של דרום רוסיה. חובבי ציון, שרובם היו משכילים ואנשי עסקים, יוכלו להצטרף אחר כך אל אוכלוסיה חקלאית מבוססת.

ושורש חמישי הוא ההון שצברה משפחת רוטשילד. אחד מבני המשפחה היה הברון הצעיר אדמונד בנימין דה רוטשילד מפריז, שהיה מקורב לאנשי אליאנס (אגודת כל ישראל חברים).

ב- 28 בספטמבר 1882, מוצאי א' סוכות תרמ"ג, התקיימה בפריז הפגישה של מוהליבר עם רוטשילד, שגייסה את רוטשילד לתמיכה בהתיישבות. כיום אנחנו יודעים כי לעזרתו של רוטשילד היתה השפעה מכרעת, לטוב ולרע, על התפתחות היישוב החדש בא"י. ההתחלה היתה צנועה. רוטשילד הסכים לתמוך בנסיון התיישבות של עשר משפחות איכרים.

לפני הפגישה התייעץ מוהליבר עם ברי"ל בשאלה מה לבקש מרוטשילד, וברי"ל שכנע אותו להציע את הרעיון של ישוב האיכרים היהודים מדרום רוסיה. מוהליבר הסתיר את מעורבותו של יחיאל ברי"ל בהכנת ההצעה. הוא חשש מההתנגדות שעלולה לעורר דמותו השנויה במחלוקת של ברי"ל, במידה רבה בגלל לשונו החריפה.

אחרי ההסכמה, צריך היה למצוא את האיכרים היהודים שירצו לעלות לארץ ישראל. ברי"ל הרגיש כי מעורבותו הכרחית להגשמת רעיונו. הוא התנדב למצוא את המתיישבים וללוותם לא"י, ומוהליבר התחייב לערוב לכיסוי הוצאות הנסיעה של האיכרים בחזרה אם הנסיון לא יצליח. ברי"ל נטש את עיתונו, נסע אל מיודעו הרב של רוז'ינוי, ובעזרתו הציע לעשרה איכרים צעירים מפבלובקה להתיישב בא"י. הם ומשפחותיהם, ביחד כמאה נפשות, הסכימו מייד, וקבעו מועד קרוב ליציאת הגברים הצעירים לדרך.

כך התאחדו השורשים – חובב ציון שכנע את איש ההון להגשים את הרעיון ליישב איכרים יהודים אשר ראו בהצעה הזדמנות להגר מרוסיה.

אבל עכשיו התעוררו המכשולים. בינתיים נסע הברון מפריז. מוהליבר לא יכול היה לקבל את אישורו הסופי לנסיעה, המליץ לדחות את העליה בשנה, ונסוג מהתחייבויותיו עד לקבלת האישור של רוטשילד. ברי"ל חשש שרעיונו עומד להכשל. אם הנסיעה תתבטל, יגרם נזק לאיכרים שהתכוננו לדרך ומכרו את רכושם, ובעוד שנה אולי לא יסכימו לנסוע. הוא קיבל על עצמו את המחוייבות לממן את חזרתם אם ההתיישבות תיכשל, וב- 21 בנובמבר יצא לדרך, ברכבת ובאניה, עם אחד עשר האיכרים שבאו למפגש. את סכום הכסף שחסר היה להם להוצאות הנסיעה, כפי שהתברר, הצליח לקבל בדרך מנדבנים שונים. ב- 14 בדצמבר 1882, ד' בטבת תרמ"ג, הם הגיעו למקווה ישראל.

הברון רוטשילד הופתע וכעס על שיצאו לדרך בלי אישורו, אבל קיים את הבטחתו לתמוך במתיישבים.

להמשך תולדות זכרת-בתיה.

האישיות הנשכחת - יחיאל ברי"ל (1836-1886)

רוב התיאורים והספרים ממעיטים בחלקו של יחיאל ברי"ל בהקמת מזכרת-בתיה, אבל למי שקרא כאן על שורשיה, ברור שבלעדיו לא היתה קמה.

יחיאל ברי"ל ידוע בעיקר כעורך וכמו"ל של "הלבנון", העיתון העברי הראשון בא"י. הוא יסד אותו בירושלים, בשנת 1863, ביחד עם יואל משה סלומון, אבל אחרי כשנה סגרו את העיתון השלטונות העותמניים. הוא עבר לפריז והמשיך להוציא אותו משם, ואחר כך מהעיר מיינץ, עד 1882.

כבר ב-1881 העלה בעיתונו את הרעיון כי כדי שההתיישבות החקלאית היהודית בא"י תצליח, מוטב שהמתיישבים הראשונים יהיו חקלאים מנוסים, מהאיכרים היהודים של דרום רוסיה. כאשר ראה שיש אפשרות לממש את רעיונו, בפעולתם של הרב שמואל מוהליבר והברון אדמונד רוטשילד, נטש את עיתונו והקדיש את כל מרצו להגשמת הרעיון. הוא מצא את האיכרים שרצו להתיישב בארץ, נשא באחריות לעלייתם כאשר נדמה היה כי התוכנית עומדת להכשל, והצליח להביאם ארצה.

כאשר חזר למיינץ, כעבור כשמונה חודשים, מצא את משפחתו בחוסר כל (הם לא קבלו את התמיכה שהובטחה להם בהעדרו), ולא היו לו האמצעים הכספיים לחדש את עיתונו. הוא כתב והדפיס את פרשת העליה הזאת, ורשמים מהישוב היהודי בא"י, בספרו "יסוד המעלה", וניסה לחדש את "הלבנון" מלונדון, אבל מת בשבץ בטרם עת. חלקו המרכזי בייסוד מזכרת בתיה נשכח במידה רבה.

אליעזר בן יהודה כתב עליו: "רבו לוחמי האיש הזה ומריביו כל ימי חייו, וגם בני אדם ישרי לב מצאו בו דופי לאמר: אוהב מדון היה. מר נפשו הטילה טיפה של ארס בלשונו ובקסתו. זאת המושבה עקרון, אשר עמל ויגע בה בכל כחו ובכל אומץ נפשו, ואשר בגללה נהרס מעמדו ונחרב ביתו, התנכרה אליו ותאמר: לא אכירך". רק בשנת 2007 נזכרה בו מזכרת-בתיה וקראה רחוב קטן על שמו.

עוד על יחיאל ברי"ל וחלקו בהקמת מזכרת-בתיה.

הועלה לאתר 2009-10-19
שינוי אחרון 2009-11-17