כותרת דפי מזכרת

שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון

 

קיצור תולדות מזכרת בתיה

 

בסוכות תרמ"ג (סוף 1882) שכנע הרב שמואל מוהליבר, ממנהיגי חובבי ציון, את הברון היהודי אדמונד דה רוטשילד מפריז, לתמוך בתוכנית שיזם ביחד עם יחיאל ברי"ל, העורך והמו"ל של העיתון העברי "הלבנון", לפיה איכרים יהודים מרוסיה יקימו מושבה חקלאית בא"י (זו היתה מעורבותו הראשונה של "הנדיב הידוע" ביישוב א"י). יחיאל ברי"ל מצא איכרים מבני הכפר היהודי פבלובקה ברוסיה הלבנה הכפר היהודי פבלובקה ברוסיה הלבנה (אז חלק מרוסיה, כיום בילורוסיה) שרצו לעלות לא”י, גייס את המימון הדרוש לנסיעה, וליווה אותם בעלייתם. כך התחברו כוחות אחדים ביהדות של אז לייסוד המושבה הזאת.

אחד עשר האיכרים, שהשאירו את משפחותיהם בכפר מוצאם, עבדו במקווה ישראל עד שמצאו וקנו עבורם, בהלוואה של הברון רוטשילד, אדמה מתאימה לגידול תבואה שהשביעה את רצונם. הם התחילו לחרוש אותה בז' בחשון תרמ"ד, 7 בנובמבר 1883, אירוע הנחשב לייסוד המושבה, וקראו לה "עקרון". מאחר שלא קבלו רשות, מהממשלה העותמנית, לבנות בתי מגורים, בנו, בתחילת 1884, בתים דו-קומתיים שקומת הקרקע בהם אמורה היתה להיות רפת (אין עדות לכך ששימשה כרפת בפועל) – ה"קזרמות", צורת בניה ייחודית למקום.

במהלך 1884-5 עלו גם בני המשפחות של המייסדים, וכבר ב- 1884 הצטרפו אליהם שבע משפחות נוספות ממקומות שונים. איסור הבניה התבטל, ונבנו בתי מגורים רגילים. משפחות בודדות מעטות, בעיקר של בעלי מלאכה, המשיכו להצטרף גם אח"כ.

הברון המשיך לעזור ולתמוך במושבה, ופקידיו ניהלו אותה ביד רמה. לאיכרים היו חיכוכים רבים עם הפקידות, ופעמיים הם ניסו למרוד בה. בתרמ"ט, שנת השמיטה הראשונה של ההתיישבות היהודית החדשה בא"י, שמרו האיכרים בקפדנות את השמיטה, בקשיים רבים, כדעת רבני העדה האשכנזית בירושלים. כנגדם, הברון ופקידיו, ורבים אחרים, דרשו להקל ("פולמוס השמיטה" הוכרע רק בשמיטת תר"ע, בפסק לקולא של הרב קוק). במרד השני, בשנים 1890-93, התחילו האיכרים לנטוע עצים כל אחד על אדמתו, כנגד הברון ופקידיו שדרשו לנטוע את העצים במרוכז, וראו את האיכרים כאריסים על אדמת הברון כל עוד לא החזירו את מלוא חובם על קניית הקרקע (החובות והבעלות על האדמות הוסדרו רק ב- 1930). המרד דוכא באכזריות, ומשפחות אחדות גורשו מהמושבה. שלטון הפקידות הסתיים (או התמתן) ב- 1900, כאשר הברון העביר את ניהול התמיכה במושבות לחברת יק"א (ויותר מאוחר - פיק"א). הברון הוא ששינה את שם המושבה, בביקורו בא"י ב- 1887, מ"עקרון" ל"מזכרת-בתיה", ע"ש אימו, בטי דה רוטשילד, אבל התושבים המשיכו לקרוא למקום בשמו הראשון. השם מזכרת-בתיה התקבל בהדרגה אחרי קום מדינת ישראל, כדי להיבדל מקריית עקרון. ב- 1927 בנה הברון למושבה את בית הכנסת החדש בעל החזית המסוגננת, כמתנת פרידה, להחליף את בית הכנסת הראשון שהתערער (נחנך ב- 1928).

חותם בית המדרש במושבה מזכרת בתיה היא עקרון

חותמת על אחד מספרי בית הכנסת הראשון. תאריך החותמת אינו ידוע.

מקור המים הראשון של המושבה היתה באר שחפרו עם הקמת היישוב. את המים שאבו בה באנטיליה, בכח בהמות, והובילו אותם לבתים במיכלים, ביד או על גב בהמה. מ- 1912 שאבו את המים מבאר שניה, בכח מנוע דיזל, אל מגדל מים, ומתחו צנרת שהמים זרמו בה אל הבתים בכח הכובד.

הענף החקלאי הראשון והעיקרי של המושבה היה חיטה וגידולי שדה אחרים, וכח העבודה לחרישה ולהובלה היה השור, עד שהטרקטור החליף אותו אחרי מלחמת העולם הראשונה. אדמות המושבה, גם אחרי שנקנו שטחים נוספים, לא הספיקו לקיום סביר מגידולי השדה, וכל השנים חיפשו וניסו ענפים מכניסים יותר, בעיקר מטעים. בשנות ה- 20 התפתחו גידול הירקות ומשק החלב , והחל משנות ה- 30, למרות הבארות מעוטות המים באופן יחסי – ההדרים. בסוף שנות ה- 50 התחילו לנטוע כרמים. משנות ה- 70, בהן התחילה המושבה להתרחב, עובדים רוב התושבים מחוץ לה.

במשך כל השנים, מהקמת המושבה, היו יחסי שכנות טובה עם הכפר הערבי הסמוך עקיר (מבטאים עגר), עד שננטש במלחמת העצמאות (ועל מקומו קמה קריית עקרון). רבים מבני הכפר עבדו במושבה, והדרך אליה עברה בו. המושבה לא הותקפה במאורעות, ובמלחמות לא נערכו בה קרבות. היא פונתה ללילה אחד בעקבות ההתקפה על חולדה הסמוכה במאורעות תרפ"ט. במלחמת העצמאות, המושבה היתה אחת מנקודות היציאה של השיירות אל ירושלים הנצורה. התחבורה לירושלים המשיכה לעבור במושבה עד שהשלימו את "כביש הגבורה" (מרמלה לצומת שמשון) בסוף 1948. את קטע כביש 411 העוקף את קריית עקרון ואת המושבה סללו כעשרים שנה מאוחר יותר.

עד שנות ה- 60 המושבה היתה קטנה – כ- 200 תושבים ב- 1890, כ- 500 ב- 1940, ולא הרבה יותר מזה ב- 1960. ב- 1960-70 נבנו השיכונים הראשונים, חלקם בתי דירות וחלקם דו-משפחתיים. עולים, בעיקר מצפון אפריקה, הובאו ושוכנו בהם, ואופי אוכלוסיית היישוב התחיל להשתנות. באותו זמן, בקירוב, התחילו לבנות במושבה בתים פרטיים, קרקע חקלאית הפכה למגרשים, והמושבה המשיכה לגדול בדרכה להפוך לעיירה הקטנה, רובה שכונות שינה, שהיא עכשיו. כיום בה (תחילת 2013) מעט יותר מ- 12,000 תושבים.

הועלה לאתר 2006-11-12
שינוי אחרון 2013-03-23