כותרת דפי מזכרת

שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון

 

קזרמת לוין - מה לעשות בה?

 

קזרמת לוין 2005, לקראת גמר שיפוצה בלב מזכרת בתיה, אחת המושבות הראשונות בארץ ישראל, עומדים ארבעה בנינים היסטוריים שנבנו בשנת 1884. אלה בתים טוריים בני שתי קומות, בנויים באבני כורכר, שהם המבנים הראשונים של המושבה - הקזרמות. דגם הבניה הזה הוא יחידאי, אין עוד כמותו בישראל.

הכינוי "קזרמה", ברוסית ובשפות נוספות, מובנו קסרקטין, מבנה למגורי חיילים (מקורו ברומית, באופן מילולי: "בית נשק"). המבנים נקראו כך בגלל דמיונם לקסרקטינים שהיו מקובלים באירופה.

קומת הקרקע נבנתה כרפת ומחסן חקלאי, ומעליה קומת מגורים. הם נבנו כך, כרפתות, מפני שהשלטון הטורקי, בתקופה ההיא, לא התיר בניה של בתי מגורים - אבל כנראה שמעולם לא שמשו בפועל למטרה זו. שנים ספורות אחר כך כבר נבנו בתי מגורים בני קומה אחת, ודגם הבניה של הקזרמות לא חזר יותר. גם הקומה התחתונה של הקזרמות הוסבה למגורים, ובחצרות נבנו רפתות נפרדות.

במשך יותר מ- 120 השנים שעברו מאז, עברו היחידות המשפחתיות שבקזרמות שנויים רבים. הן טויחו או צופו באבן, הוחלפו בהם חלונות ודלתות, חוזקו בבטון, ונוספו להם אגפים ומבנים חדשים, עד שרובן איבדו את אופיין המקורי. חלקים מהן גם נהרסו לחלוטין ובבמקומם נבנו בתים אחרים.

"קזרמת לוין" - יחידת המגורים המשפחתית של משפחת לוין, מהמשפחות המייסדות של המושבה - גם היא עברה גלגולים רבים, אבל נשארה במצב הקרוב ביותר למבנה המקורי של קזרמה. לא פחות חשוב מזה - היא היחידה שנשמרה בה החצר עם הרפת הנפרדת משנת 1887. מאז מותו של אברהם לוין, נכד המייסדים והדייר האחרון בקזרמה זו, בסוף שנות ה- 70, היתה הקזרמה עזובה, וזו הסיבה העיקרית להישמרות המבנה הקדום שלה.

קזרמת לוין 2005, בתחילת שיפוצה בשנות ה- 90 הפקיעה המועצה המקומית מהיורשים את חלקת האדמה של משפחת לוין, על יחידת הקזרמה, החצר והרפת שעליה, במטרה המוכרזת להציל את המכלול הזה מהתפוררות מצד אחד, ומשינויים מצד שני, ולהפוך אותו לחלק ממוזיאון המושבה.

שימור המכלול וייעודו לשמש את המוזיאון המקומי עוגנו גם בסעיף מיוחד בתוכנית הבניה (תב"ע) החלה על החלקה: "החלקה תיועד למבני ציבור אשר ישמשו את המוזיאון. המבנים הקיימים על החלקה ישומרו באופן שימחיש את הבינוי המקורי בישוב הישן."

בית המשפט אישר את ההפקעה, לאחר ששמע עדויות רבות על חשיבותו ההיסטורית המיוחדת של מכלול הקזרמה, בהסתמכו על סעיף זה בתב"ע.

בשנת 2005 שיפצה המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות את הקזרמה ושיחזרה אותה (בינתיים רק את הקזרמה), וזהו המבנה תכול התריסים מול מוזיאון המושבה.

היא לא רק מה שנשאר מראשיתה של מזכרת בתיה ונמצא בבעלות ציבורית. היא חלק מתולדות כלל היישוב בא"י, ומההיסטוריה של הקמת מדינת ישראל.

כותב פרופ' יוסי בין ארצי, המתמחה בגיאוגרפיה היסטורית ובשימור (וכיום רקטור אוניברסיטת חיפה): "... כך נותרה יחידת המגורים והמשק [של קזרמת לוין] בה אנו דנים למעין שריד ייחודי במינו, המהווה מעין צוהר דרכו ניתן להשקיף על ימיה הראשונים של המושבה. מבעד לצוהר זה - במידה ויישמר כיאות - ניתן יהיה להתבונן בראשית ההתיישבות ...". האם יש צורך להוסיף?

ועכשיו לפנינו השאלה הגדולה: מה ייעשה במבנה הייחודי הזה אחרי גמר השימור?

מגמר השיפוץ ועד היום (מרס 2007) קזרמת לוין עומדת סגורה וללא שימוש. בניגוד למטרה המוצהרת של ההפקעה, היא לא נמסרה לשימוש מוזיאון המושבה.

המועצה המקומית מתכוונת "להוציא מכרז להפעלת המקום" (עלון מזכרת בתיה ינואר 2006). במלים אחרות - להשכיר את הקזרמה לעסק כלשהו, מן הסתם בית קפה או מסעדה. גם לפי חוות דעת של היועץ המשפטי של המועצה המקומית, "מעוניינת המועצה ... לפרסם מכרז ... להחכיר את הקזרמה ליזם פרטי אשר ישלים את שיפוץ המבנה וסביבתו ויפעיל במקום עסק כלכלי ...".

משמעות המילים "ישלים את שיפוץ המבנה וסביבתו" היא כי היזם יתאים את המבנה ואת החצר לשימושו העסקי. כך, בניגוד לסעיף המיוחד שבתוכנית הבניה, ובניגוד למטרת ההפקעה, תאבד הקזרמה לעד את משמעותה ההיסטורית כשריד אשר "ימחיש את הבינוי המקורי בישוב הישן".

חוות הדעת הזו (ממרס 2006), שניתנה במענה לפניית ראש המועצה המקומית, דנה באפשרות השימוש הכלכלי בקזרמה. במבט ראשון היא עלולה ליצור את הרושם המטעה כי "לאור הנתונים הנ"ל, דעתנו היא כי אין מניעה לפרסם את המכרז במתכונת האמורה", להפעלת עסק כלכלי. רק מי שיקרא אותה בעיון עד סופה, יגלה כי "הנתונים הנ"ל" הם חלקיים. כאשר כוללים בהם את התב"ע והסעיף המיוחד שבה, אז המסקנה מתהפכת, ו"לאור הוראה מפורשת זו, יש לקבוע את השימושים בקזרמה ככאלה שישמשו את המוזיאון". במלים אחרות - לאמיתו של דבר, הקזרמה איננה יכולה לשמש עסק כלכלי.

חוות הדעת מצרפת את הדברים לכדי אבסורד במשפט סיכום שיש בו סתירה פנימית: "... אין מניעה כי ... יזם פרטי ... יפעיל בו מיזם עסקי לקידום התיירות ... ובלבד שהמיזם יהא תואם להוראות התב"ע". אם נציב במשפט הזה את הוראות התב"ע, נמצא כי מדובר במיזם עסקי אשר ישמש את המוזיאון. ברור שזה בלתי אפשרי. מיזם עסקי אינו מוזיאון, והמוזיאון אינו מיזם עסקי.

אבל מי שיקרא, או יצטטו לו, רק את הסיכום, עלול להתרשם - רושם מוטעה - כי אין מניעה למסור את קזרמת לוין למיזם עסקי.

במקביל, המועצה המקומית מנסה לשנות את ייעוד החלקה. בקושי יבשה הדיו על פסק הדין המאשר את ההפקעה מתוך הסתמכות על סעיף השימור המיוחד (29 בספטמבר 1999), וכבר הוגשה הצעה (11 במאי 2000) לשינוי הייעוד בתב"ע של המבנים הישנים במושבה, ובתוכה שינוי מהותי של השימוש בקזרמה - למעשה ביטול של הסעיף המיוחד. התוכנית החדשה מוסיפה לקזרמת לוין תכליות של ארוח ומסחר, ומחליפה את תנאי השימור המיוחדים בתנאי של תיאום עם המועצה לשימור אתרים - כמו כל בניין אחר בתחום התוכנית. ההצעה מתגלגלת ברשויות התכנון כבר שנים אחדות, ולאחרונה אושרה להפקדה (זה השלב שבו הציבור יוכל לראות את התוכנית ולהתנגד לה) לאחר שהמועצה המקומית תמלא דרישות מסויימות לגבי ביוב וחניה.

המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל (זה שמה החדש של המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות) עדיין איננה מוכנה להכריז על עמדה ברורה בשאלה זו, ומעדיפה לחכות לתוכנית העיצוב האדריכלי של לב המושבה (בעיקר רחוב רוטשילד) שמכין האדריכל גובי קרטס, ול"פרוגרמה התיירותית" למושבה שמכין יועץ אחר. יש שם גם מי שהעלה את הפתרון של חלוקת הקזרמה בין עסק מסחרי לבין מוזיאון המושבה.

קבוצה מתושבי מזכרת בתיה, ממשפחות המייסדים והמקימים של המושבה, פנו אל שתי המועצות האלו בבקשה שהמכלול הזה כולו ישמש כחלק ממוזיאון המושבה.

נראה כי לאחרונה מנסה המועצה המקומית ליצור עובדות חדשות בקזרמה. בתחילת פברואר 2007 העבירה המועצה המקומית כבל חשמל מהמבנה הסמוך, והתקינה באחד מחדרי הקזרמה תאורה פלורסצנטית. נאמר לי, במועצה המקומית, כי זה נועד לאיזה שהוא פרוייקט של חברת המועצה אירית שליסל, כנראה תערוכת תצלומים בשיתוף צלמת מהמושבה, או משהו דומה, אבל לא היו מוכנים להרחיב. נחכה ונראה. המועצה לשימור אתרים לא קיבלה, או לפחות לא קיבלה מראש, מידע על השימוש הזה בקזרמה. לא ברור אם נגרם למבנה נזק או לא.

עד כאן מצב קזרמת לוין כיום (מרס 2007). באופן כללי עומדות על הפרק שלוש אפשרויות (נשעה לרגע את השאלה המשפטית):

א. להשכיר את הקזרמה לשימוש מסחרי-כלכלי.

משמעות אפשרות זו היא שיהיה הכרח להתאים אותה לשימוש המסחרי כלכלי שיעשה בה - להתקין מערכות חשמל, תקשורת, מים; לבנות שירותים, אולי מטבח, ארובה ומי יודע מה עוד (כל זה לא מתוך כוונה רעה. זה פשוט הכרחי לקיום עסק.) השינויים האלו יהיו, כמובן, על חשבון השימור. למעשה ברור שהשכרה עסקית של המבנה משמעותה שהמבנה של הקזרמה עצמה, והמבנה של המכלול כולו, יאבדו לעד כשרידים היסטוריים. בנוסף לכך, פנים המבנה יהיה סגור לציבור - אבל המועצה המקומית אולי תקבל שכר דירה וארנונה.

ב. לצרף אותו למוזיאון המושבה.

באפשרות זו המבנה גם ישמר, גם יוצג לציבור, וגם יאפשר להרחיב את המוזיאון, המשווע לתוספת מקום. צריך יהיה להשקיע במוזיאון משאבים נוספים, אבל בסופו של דבר, להערכתי, הרחבת המוזיאון תתרום למושבה לא רק מהבחינה החברתית והתרבותית, אלא גם לפיתוח הכלכלי של לב המושבה יותר מסתם עוד עסק.

ג. דרך הביניים - פשרה בין שתי האפשרויות הקודמות: לתת מחצית, ליתר דיוק - קומה, לכל אחד משני השימושים.

בדיקה מוחשית של אפשרות זו מראה שהיא פשוט בלתי מעשית. בסך הכל, זה מבנה די קטן, השטח הכולל של שתי קומותיו פחות מ- 100 מ"ר. אחרי חלוקה ובניית כניסות נפרדות לשני החלקים, המבנה גם יאבד כמבנה היסטורי וגם לא יספיק לקיום עסק כלכלי.

ועכשיו לפנינו שתי שאלות:

השאלה הערכית - האם לשמור ולהנחיל את ההיסטוריה, או למכור אותה?

והשאלה הכלכלית-חברתית - איזה שימוש יתרום יותר לחיים במזכרת בתיה ולכלכלתה לאורך זמן?

האם עוד עסק אחד, כנראה תיירותי,

או מוזיאון יותר מעניין במושבה, שגם ימשוך יותר מבקרים, ובעקבות זאת יותר ביקוש לשירותים שיאפשרו עסקים, וגם יהיה נקודת עניין והזדהות מקומית לתושבים?

לדעתי המסקנה ברורה לגמרי: השימוש המתאים ביותר למכלול הקזרמה, מכל הבחינות, הוא צרופו למוזיאון המושבה.

ומה מהבחינה המשפטית?

בדקתי את השאלה הזאת לעומקה, והמסקנה חד משמעית:

השימוש היחיד האפשרי במכלול של קזרמת לוין, במצב המשפטי של החלקה, הוא העברתו לשימוש מוזיאון המושבה.

אם תצליח המועצה לשנות את ייעוד החלקה בתב"ע, דבר המוטל בספק, צפויה לה, להערכתי, התדיינות משפטית ממושכת, גם על השימוש וגם על עצם ההפקעה. ההתדיינות תדחה כל שימוש בקזרמה לשנים.

 

אם הגעת עד כאן, שאלת הקזרמה מעניינת אותך. מה דעתך על העניין?.

שינוי אחרון 2007-03-14