כותרת דפי מזכרת

שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון

 

למה כל כך חשוב להוקיע
כל הליך בלתי תקין בהוצאת היתר בניה
על אחת כמה וכמה זיוף, מירמה והפרת אמונים

 

בדף קודם סיפרתי איך המועצה המקומית מזכרת-בתיה ביקשה היתר בניה, בעזרת המועצה לשימור אתרים שהכינה עבורה את הבקשה,
לשימור רפת (הרפת קיימת), ולשיקום מבנה קיים לשימוש נפחיה היסטורית (המבנה איננו קיים, ואף פעם לא היה קיים), במתחם ההיסטורי של קזרמת לוין ברח' רוטשילד, כאשר לכאורה יש בבקשת ההיתר הזאת זיוף, מירמה והפרת אמונים. ואלה רק שלוש משורה ארוכה של עבירות פליליות אשר לכאורה נעשו כאן.

בדף שני סיפרתי על מכתבה של מהנדסת הוועדה המקומית "זמורה", בתשובה לפניתו של חבר המועצה המקומית (באופוזיציה) יצחק פסטרנק. במכתב היא מנסה להצדיק את הדרך התמוהה שבה הוציאו את ההיתר, אבל אגב כך היא מודה בפועל כי בבקשת ההיתר באמת היה מידע כוזב, וכי אנשי הוועדה המקומית "זמורה" ידעו זאת כאשר הוציאו את ההיתר. המשמעות של זה היא כי היא מאשרת כי אמנם היתה מירמה בבקשת ההיתר, וכי וועדת "זמורה" היתה שותפה לה.

בדף שלישי סיפרתי איך הובא ההיתר פעם נוספת לפני הוועדה המקומית "זמורה", והפעם לפני מליאת הוועדה, לשינוי "מהות" הבקשה משיפוץ מבנה קיים לבניה של מבנה חדש. הבקשה הוצגה באופן מטעה, ובלי שאלה או בדיקה, שחייבים לעשות כדי לתת היתר לבניית מבנה חדש, אישרה הוועדה את ההיתר. נוצר כאן הליך דו-שלבי למתן היתר בניה, העוקף את כל הליכי הבדיקה: תחילה מבקשים, על סמך מידע כוזב, היתר שמהותו א' (שיקום או שיפוץ מבנה קיים) ואיננו מחייב בדיקה יסודית של הבקשה. אח"כ מבקשים לשנות את "מהותו" של ההיתר, שכבר ישנו, למהות ב' (בניית מבנה חדש) כאילו זה רק שינוי של ניסוח הכותרת. מאחר שההיתר כבר קיים, שוב אין צורך לבדוק את הבקשה. כל מה שצריך להליך זה, הוא שיתוף פעולה מצד בעלי התפקידים המתאימים בוועדה.

ובינתים התחילו לבנות את המבנה החדש. תעלות ליסודות חפרו לפני כשלושה שבועות, ולפני שבוע התחילו להכין תבניות וזיון ליסודות. אין היתר לבניית המבנה החדש הזה, כי ההיתר הקיים הוא ל"שיקום מבנה קיים", והיתר חדש, לאחר "שינוי המהות", עדיין לא הוצא. וההיתר החדש, כאשר יוצא, יהיה בניגוד לתוכנית. ושני ההיתרים, זה שהוצא וזה שאולי יוצא בעתיד, ואולי לא, שניהם ניתנו באופן בלתי חוקי. אבל נראה שזה לא מפריע לאף אחד, גם לא לוועדה המחוזית, שקיבלה את מלוא המידע על הפרשה.

אבל מדוע לעסוק בעניין? איזה חשיבות יש לזה? מה ענייננו באיזה הליך הוציאו את ההיתר?

אני חושב שזה צריך לעניין כל אחד. יש לכך כמה וכמה סיבות.

ראשית, באופן כללי ועקרוני, השלטון המקומי, כמו כל אחד, צריך לשמור על החוק (מוזר שבכלל צריך לומר זאת!), ולנהוג בכל דבר במינהל תקין והליכים נכונים. זה הבסיס לאמון שאנחנו נותנים בו כאשר אנחנו מפקידים בידיו את ענייני הציבור ואת רכוש הציבור. מרגע שהוא מפר את האמון שניתן בו, אי אפשר לדעת לאן זה עלול להגיע. לכן, ברגע שהפרת אמון מתגלה, צריך לעצור אותה מייד.

ועם העשיה, בא ההרגל. הפעם השניה תמיד קלה יותר. מי שהוציא היתר במירמה, וראה עד כמה זה קל, ואין מי שחוסם את זה (נכון שכמה כלבים נובחים, אבל השיירה עוברת), יחזור ויעשה את זה פעמים נוספות. לכן חשוב לחסום את זה עכשיו, להראות כי לא זאת הדרך לעשות דברים, כי דרך המירמה אינה כדאית ואיננה מצליחה.

למעשה, הקלות שבה הוצא היתר לכאורה במירמה, האופן הגלוי שזה נעשה בו, והשותפות של שלושה גופים במעשה (שני גופים של השלטון המקומי - המועצה המקומית מזכרת בתיה והוועדה המקומית "זמורה", וארגון ארצי, אפשר לומר לאומי - העמותה הנקראת "מועצה לשימור אתרים"), מרמזים לאפשרות שזאת לא היתה הפעם הראשונה. האפשרות שהשלטון המקומי, כשנוח לו, איננו רואה את החוק כמשהו מחייב, אלא רק כאופציה נוספת (לשימוש נגד מי שאין לו כח והשפעה, או איננו מוצא חן בעיניו), נראית לי מפחידה למדי. חשוב לעשות כל מאמץ לעצור זאת.

ומי שאיננו מאמין שזה המצב, יוכל ללכת אל חזית יחידת הקזרמה הצמודה לקזרמת לוין (ברח' רוטשילד, הרחוב הראשי - לא באיזה מקום נסתר), ולראות את צריף בית הקפה ("קיוסק", אם אתם מעדיפים) שנבנה שם לאחרונה. הצריף קטן, ובית הקפה נראה נעים למדי, אבל באתר של וועדת זמורה ברשת אין רישום אפילו לבקשה להיתר, שלא לדבר על היתר ממש, לא היתר בניה ולא היתר לשימוש חורג, הדרוש לפי התב"ע.

באופן אירוני, ישנו בחוק התכנון והבניה - החוק המסדיר את היתרי הבניה - סעיף האומר כך (בקיצור קל שאינו משנה את המשמעות):

"27.(א) מתפקידה של הועדה המקומית ושל כל רשות מקומית ... להבטיח את קיומן של הוראות חוק זה ... ."

שנית, יש חשיבות מיוחדת לשמירת החוק, ולקיום ההליכים הנכונים, בהוצאה של היתרי בניה ושימוש.

כי מה מגן על שמורות טבע, או על אתרים היסטוריים, או על המגרש של ביתנו, או על אופי השכונה שלנו?

הרי היותו של שטח שמורת טבע, אתר שמור, איזור מגורים או רכושנו, היא רק רישום באיזשהו מסמך, באיזשהו גליון נייר (או זכרון של מחשב, כיום). הרישום כשלעצמו איננו יכול לעשות שום דבר. הוא איננו לצאת בעצמו ולגרש את מי שרוצה להרחיב את חצרו לתוך המגרש שלנו, להקים עסק מזהם ומרעיש בתוך שמורת טבע או שכונת מגורים, או בניין מגורים באתר היסטורי.

מי שאמור להגן עלינו מפני כל זה הן רשויות התכנון - מחלקת הנדסה של המועצה המקומית או העיריה, והוועדה המקומית, המרחבית או המחוזית (לפי העניין) לתכנון ובניה. הם מגינים עלינו כאשר הם עושים כל פעולה בהליכים הנכונים והתקינים ולפי החוק, ללא משוא פנים, הם מגינים עלינו כאשר הם בודקים כל הצעת תוכנית ובקשת היתר, בדיקה גם אמיתית וגם הוגנת, ומגלים נסיונות למעשים בלתי כשרים, והם מגינים עלינו כאשר הם עוצרים מעשים ונסיונות למעשים בלתי כשרים.

כאן הם לא רק לא הגנו על אתר היסטורי שאמור היה להיות שמור. הם התאמצו באופן ראוי לציון כדי לעוות את ההליכים, להמנע מבדיקה, ולהוציא היתר שלא כדין, ובניגוד לתוכנית התקפה. אם כך, מה יבטיח לנו שיגנו על דברים אחרים? אם זה לא ייעצר, הכל פרוץ.

כן, גם רכושנו. כבר ראיתי איך עיריית רחובות (זה כולל את מח' רישוי הבניה ואת מהנדס העיר אז) והוועדה המקומית שם אישרו ותמכו בהשתלטות של בית על כעשרה מ"ר מהחצר של הבית השכן (שטח לא גדול, אבל גם לא מבוטל), למרות זאת שהחדירה הזאת היתה מסומנת בבירור במפת המדידה והועלתה בוועדת ההתנגדויות. ראיתי גם איך וועדת הערר המחוזית מחליטה לא לטפל בעניין.

וכשהכל פרוץ, מי ימנע מבעלי ממון, בעלי קשרים, בריונים או פושעים, כל מי שיכול להשפיע על בעלי התפקידים המעורבים בהוצאת היתרים בדרך כלשהי, לעשות הון על חשבון הציבור, או על חשבון רכושם של אחרים?

נשאר רק בית המשפט. אבל הפניה אליו יקרה, נמשכת זמן רב, ולא תמיד היא מעשית. במקרה ברחובות, הבית שניזוק היה בית משותף, ולא הצליח להתארגן לתביעה כזו.

האם צריך להוסיף ולהסביר עוד מדוע כך כך חשוב להוקיע ולעצור כל הליך בלתי תקין בהוצאת היתר בניה?

מחוץ לכל זה, מדאיגה לא פחות, ומצערת עוד יותר, היא מעורבות המועצה לשימור אתרים בעניין - בהוצאת היתר בניה בניגוד לתוכנית (תב"ע) שמטרתה לשמר אתרים היסטוריים, ועוד בדרך הנראית כזיוף ומירמה. הרי זו העמותה שכולנו נושאים את עינינו אליה כדי שתגן על האתרים ההיסטוריים שלנו מהרס, וכאן ... וזה בנוסף לרמה הנמוכה של שיפוץ קזרמת לוין בשנת 2005, להסכמתה למיסחור קזרמת לוין, להתערבותה הבלתי מתבקשת בהליכי התנגדות לתב"ע, ולנזק שגרמה לרפת לוין בשיפוץ שאמור היה להיות שימור, אבל נעשה בניגוד לעקרונות השימור. המועצה לשימור אתרים לא נראית כל כך יפה מהכיוון של מזכרת בתיה.

הועלה לאתר 2009-06-07
הורחב 2009-06-12
שינוי אחרון 2009-06-14