כותרת דפי מזכרת

שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון

 

נתיב דרכם של מייסדי עקרון מפבלובקה ברוסיה אל ארץ-ישראל

 

באיזו דרך נסעו מייסדי המושבה עקרון מפבלובקה ברוסיה אל ארץ-ישראל? ובכן לא כמו שכתוב ב"ספר למזכרת", שהעביר אותם דרך וילנה (מרדכי נאור, יד בן-צבי 2010, ע' 23, 24, והמפה בע' 26). מה היה להם לחפש בוילנה, כ- 150 ק"מ צפונה מכל נתיב סביר?

המקור הכתוב היחיד שישנו לנו, על דרכם של המייסדים, הוא "יסוד המעלה", ספרו של יחיאל ברי"ל (הוצאת המחבר תרמ"ג, הוצאה מחודשת - יד בן-צבי תשל"ח). הוא מספר בו את כל פרשת העליה הזאת, אשר השתתף בה בלוותו את האיכרים המייסדים בעלייתם. הבעיה היא שאת שמות האנשים והמקומות שהיו בתחום רוסיה של אז, הוא מזכיר רק בראשי-תיבות, סגולה נגד עינה הרעה של המשטרה החשאית. זיהוי נתיב הנסיעה, לכן, תלוי בפיענוח הנכון של ר"ת אלה. ראויה לתשומת לב העובדה שבריל השתמש בר"ת רק לאנשים ומקומות שנמצאו בתחום רוסיה. מחוץ לרוסיה לא חשש לכתוב את השמות המלאים.

להכרת הגיאוגרפיה השתמשתי באטלס גרמני מעולה משנת 1900, קרוב ככל שיכולתי אל השנים שאנחנו עוסקים בהן, וממנו לקחתי את שתי המפות המובאות כאן. שמות המקומות כתובים בהם בצורה גרמנית, השונה לפעמים מהרוסית, הפולנית, או הבלרוסית. הקווים האדומים הבולטים במפות הם מסילות הברזל, או פסי הרכבת. הרכבת היתה אמצעי התחבורה היבשתי העיקרי למרחקים ארוכים. כבישים ומכוניות עדיין לא היו בנמצא. הקוים השחורים הדקים מסמנים דרכי עפר. נסיעה בהן בעגלה או במרכבה היתה אופן הנסיעה העיקרי למרחקים קצרים ובינוניים.

רוז'ינוי וסביבתה

רוז'ינוי (Rushany), וולקוביסק (Wolkowysk) ומסילת הברזל (הקו האדום)

היציאה לדרך

יחיאל ברי"ל נפגש עם האיכרים בתחנת הרכבת של "העיר ו' ". אם נבדוק את המפה של סביבת רוז'ינוי (Rushany במפה), העיר הסמוכה לכפר פבלובה, נמצא כ- 40 ק"מ מצפון מערב לה את העיר וולקוביסק (Wolkowysk). זו העיר היחידה בסביבה על מסילת ברזל, ששמה מתחיל ב-"ו", נמצאת במרחק סביר, ודרך עפר מובילה מרוז'ינוי אליה. מצאנו את נקודת ההתחלה של המסע המשותף.

וולקוביסק היא הבחירה ההגיונית לנקודת היציאה למסע. היא אמנם רחוקה מרוז'ינוי מעט יותר מסלונים, העיר הגדולה באזור, אבל היו לה שני יתרונות. ראשית, מאחר שדרכם הובילה מערבה, ביציאה מוולקוביסק חסכו קטע של נסיעה יקרה ברכבת. שנית, בוולקוביסק הקטנה עוררו פחות תשומת לב מאשר בסלונים הגדולה. בהמשך סיפור המסע אפשר לראות כי באמת השתדלו שלא לעורר תשומת לב. ברוסיה של אז אנשים לא היו נוסעים "סתם ככה" בלי אישור של המשטרה.

יחיאל ברי"ל הגיע אל וולקוביסק ברכבת מווילנה (אשר גם שמה מתחיל ב-"ו", וזה אחד הגורמים לטעות ב"ספר למזכרת"), ובלילה ישן בבית מלון. זה לא כתוב ב"יסוד המעלה", אבל אפשר לשער כי האיכרים הגיעו לשם בעגלה. מרכבה היתה מהירה יותר, אבל גם יקרה יותר. בהתחשב במרחק ובצורך להיות בתחנה בזמן, הם בילו בדרך חלק גדול משעות הלילה ולא מעט משעות היום הקודם.

"בשעה הרביעית אחר חצות הלילה עזבתי את בית מלוני בעיר ו' ובאתי לחצר מסלות הברזל. שמה מצאתי את האחד עשר איש העולים אתי לאה"ק (ארץ הקודש), ואחר שתי שעות נשא אותנו הקטור בדרך העולה לסא' ".

מעבר הגבול

סא' היא העיר סוסנוביץ (במפה - Sosnowizy. אני משער שיחיאל ברי"ל, בכתיב שהיה מקובל אז, היה כותב "סאסנאוויץ"), התחנה האחרונה ברוסיה לפני הגבול, בקרבת נקודת המפגש המשולשת רוסיה-פרוסיה-אוסטרו-הונגריה.

הרכבת הובילה אותם תחילה מערבה, עד ביאליסטוק, ואחר-כך לדרום מערב, דרך וורשה, אבל הם לא התעכבו ולא ירדו מהרכבת עד הגיעם לסוסנוביץ.

אזור שלושת הגבולות. הקו האדום - מסילת הברזל

אזור המפגש של גבולות רוסיה (המסומנים בירוק), פרוסיה (בוורוד) ואוסטרו-הונגריה (בחום)

בסוסנוביץ ירד בריל מהרכבת. הוא חיכה שם עד אשר קיבל את ההודעה, כנראה במברק, כי האיכרים הגיעו אל סצוקובו (במפה - Szczakowa), עיירת הגבול מהצד האוסטרו-הונגרי, במרחק של כ- 15 ק"מ בלבד בקו ישר. יחיאל ברי"ל איננו מסביר מדוע התרגילים האלו, והאחרים שיבואו אחריהם, אבל אפשר להבין כי הם רצו לא למשוך אליהם תשומת לב מיוחדת. יתכן שחשבו כי הצירוף של יהודי עירוני בלבוש מערב-אירופי עם בני עיירה או בני כפר יהודים רוסים יעורר סקרנות רבה מדי.

כאשר קיבל את ההודעה, נסע ברכבת, אבל לא בעקבותיהם אל אוסטרו-הונגריה, אלא דווקא אל העיר מיסלוביץ (Myslowitz) בפרוסיה, גם היא בקרבת מקום, ורק ממנה אל סצוקובו, להצטרף אל האיכרים. מאחר שלא רצה לחכות לרכבת האחת ביום אל סצוקובו, נסע במרכבה. על מעברי הגבול עצמם בין שלוש המדינות, יחיאל בריל אינו כותב דבר. האם היו בדיקות? האם צריכים היו להראות תעודות, או אולי לשחד את הפקידים? איננו יודעים. ידועה לנו רק התוצאה: הם עברו בשלום.

כשהגיע אל סצוקובו, חיפש את האיכרים ולא מצא. אמרו לו כי לא רצו לעורר תשומת לב כשאין להם הסבר טוב למעשיהם שם, ולכן נסעו אל עיירה סמוכה, מהלך שעתיים משם. מי הם אלה ששאל וידעו לספר לו, הוא איננו מפרט. אני משער שכאן, ובהמשך, הם היו מאחינו בני ישראל, הנמצאים בכל מקום באירופה. בריל נסע בעקבותיהם והגיע אל העיירה כבר בשעת לילה, כאשר נראתה כולה שקועה בשינה. בכל זאת ראה נר דולק באחד הבתים, ושם סיפרו לו כי ראו אנשים מתאימים לתיאורו הולכים ברגל, ושקים על שכמם, בדרך המכוסה שלג ההולכת אל כפר סמוך. אם הגיעו לשם, אמרו לו, בוודאי ימצא אותם בביתו של חלבן יהודי הגר שם. השעה היתה כבר שתיים אחרי חצות כאשר מצא, סוף סוף את האיכרים "שוכבים בחרדה ויגילו ברעדה".

למחרת, לפי עצת בעל הבית, הם שוב עלו על הרכבת בנפרד. יחיאל ברי"ל שלח את האיכרים בעגלה אל תחנת הרכבת בעיר טרצביניה (Trzebinia), הוא חזר ועלה על הרכבת בסצוקובו, וכך המשיכו בדרכם. הם לא נזקקו יותר לדרכי עקיפין כאלה.

המשך הנסיעה

מטרתו של דף זה היתה לתאר את הדרך המסובכת שעברו האיכרים המייסדים, יחד עם יחיאל ברי"ל, עד אחרי מעבר הגבול. את המשכה אתאר בקיצור נמרץ. נתיבם היה פשוט יותר מבחינה גיאוגרפית, בהמשך דרכם, אבל הקשיים שעמדו לפניהם לא תמו.

מהגבול הם נסעו אל העיר ווינה, ואחריה אל עיר הנמל טרייסט. טרייסט היתה אז בתחום אוסטרו-הונגריה, כך שלא צריכים היו לעבור גבול נוסף. בשני מקומות אלו התעכבו, כי הכסף שביידם אזל ויחיאל ברי"ל צריך היה לגייס כסף נוסף למימון נסיעתם אל א"י. הברון רוטשילד לא מימן את הנסיעה ולא תרם לה דבר. הוא הופתע לגלות שהם נמצאים כבר בא"י, כאשר התייצבו שם, מצפים שיקיים את התחייבותו.

מטרייסט הם הפליגו בים, דרך קורפו ואלכסנדריה, אל יפו וחיפה. את פרשת הירידה אל החוף בא"י אפשר כבר לקרוא ב"ספר למזכרת".

הועלה לאתר לראשונה 2012-01-09
שינוי אחרון 2012-01-09