כותרת דפי מזכרת

שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון

 

מה מתרחש ברפת לוין?

 

על "קזרמת לוין" - זה הבניין הישן ברח' רוטשילד במזכרת בתיה, שאת תריסיו הכחולים צבעו לאחרונה בחום כהה - ישנם כאן דפים נפרדים (ומתבקש עדכון נוסף). כאן אספר על "רפת לוין" המבנה שבקצה החצר הארוכה השל הקזרמה, בקצה הגובל ברח' החיטה.

בנו את הרפת הזאת בשנת 1887 או מעט אחריה, כאשר השלטון העותמני (הטורקי) של אז נתן רשות לבנות רפתות נפרדות. הקירות וחלקי העץ, למעט הגג, הם מאותו זמן. הגג התמוטט בחלקו ומעל כמחצית אורך הרפת נבנה גג מקורות חדשות מכוסות לוחות פח. תולדות החלק שלא התמוטט פחות בטוחות, מאחר שתוקן בזמן כלשהו. נראה שבתיקון השתמשו בקורות הגג המקוריות וברעפים המקוריים - רעפי חרס ממרסי. יצרנים שונים של רעפים יצרו דגמים שונים, וכל יצרן סימן את רעפיו בסמל. לסמל על רעפי הרפת הזאת צורת לב.

המכלול של קזרמת לוין הוא יחידאי - אין עוד כמותו. צורת הבניה המיוחדת של הקזרמות קיימת רק במזכרת בתיה, ומכלול זה הוא היחיד ששרד בצורתו המקורית כמעט, ללא השינויים והתוספות שנעשו בכל הקזרמות האחרות. הייחודיות הזו מחייבת הקפדה מיוחדת בשימור המכלול.

את מבנה המגורים, הקזרמה, שיפצה המועצה לשימור אתרים בשנת 2005. במהלך פברואר השנה היא התחילה לשפץ את הרפת.

מטרת השיפוץ אמורה היתה להיות כפולה:
1. לשמר את הרפת, ולשחזר חלקים שבגלל מצבם אי אפשר להשאיר כמות שהם, כדי להציגה כפי שהיתה בסוף המאה ה- 19.
2. ליצור בתוך הרפת מרחב תצוגה לתערוכת כלים חקלאיים מהעבר.
שני הדברים במסגרת מוזיאון המושבה של מזכרת בתיה.

ועכשיו עולה השאלה אם שתי המועצות, זו המקומית וזו לשימור אתרים, תגשמנה את המטרות האלה. מתוך מה שקרה בבניין הקזרמה עצמה, כלל לא ברור שהתשובה תהיה חיובית. את הקזרמה שיפצה המועצה לשימור אתרים ברמה רחוקה מלהשביע רצון (אבל לא אפרט כאן), ומאז לא נמסרה לשימוש המוזיאון למרות זאת שאמורה היתה להמסר לו. הקזרמה היתה סגורה עד הזמן האחרון, והמועצה המקומית (בניגוד לייעוד המוגדר בתב"ע, אבל בתמיכת המועצה לשימור אתרים) ניסתה להשכיר אותה לשימוש עסקי (ולא הצליחה, בגלל התנגדות תושבים, ואני ביניהם, על סמך התב"ע, אבל יתכן שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה בעניין). רק בחודשים האחרונים, כאשר הרקטות ששוגרו מעזה התחילו להתקרב אל מזכרת בתיה והמוזיאון נאלץ לפנות את המקלט ששימש לו מחסן, קיבל המוזיאון רשות לאחסן ולהציג בקזרמה באופן זמני אחדים ממוצגיו.

השיפוץ עדיין לא נגמר, אבל כבר ברור שהשיפוץ לא ימלא את המטרה הראשונה. לא רק שלא יהיה נאמן למקור, אלא שבנוסף לכך כבר נגרם לרפת נזק שאי אפשר לתקן. גם המטרה השניה איננה מתמלאת כראוי, וכבר ברור שבשיפוץ לא הכינו את התשתית הדרושה לתצוגה. התאמה שלא הוכנה מראש לתצוגה תחייב השקעה נוספת, הרבה יותר גדולה, שאין לראות מאין תבוא, או גרימה של נזק נוסף לרפת. את כל זה אפרט בהמשך הדף, וחלק מזה אדגים בתצלום המובא כאן. אם המבנה אמנם יועמד לרשות המוזיאון כפי שהוצהר, אפשר יהיה לראות רק בעתיד.

התצלום הזה, מ- 5 במאי, מראה בסך הכל חלק קטן מקיר הרפת, אבל מדגים די הרבה כשלי שיפוץ:

קיר בזמן העבודה ברפת לוין, 5 במאי 2009

קטע מקיר הרפת בזמן השיפוץ - הסברים מפורטים בהמשך

נעבור על מה שרואים בתמונה, פרט פרט, מלמטה למעלה.

1. קורת עץ צבועה התקועה בחור בקיר. זו קורה חדשה צבועה בחום כהה, בחתך ריבועי, המחליפה את הקורה המקורית, אחת משורה של קורות מקיר לקיר. אבל לקורה המקורית היתה צורה אחרת. בחתך היא היתה מתומנת (היו לה 8 משטחים), כי פינות הריבוע היו קטומות. בנוסף, הקורה המקורית כנראה לא היתה צבועה.

2. החור שהקורה הזאת תקועה בתוכו די גדול. כדי שיהיה קל להוציא את הקורה הישנה, ולהכניס את החדשה, שברו את הקיר והרחיבו את החור, שבמקורו התאים לקורה בדיוק, הרבה מעבר להכרחי. עכשיו צריך יהיה למלא את הרווח הגדול מסביב לקורה, והמילוי הזה ייראה שונה. את האבנים המקוריות שפרקו להגדלת החור לא שמרו.

3. בראש הקיר רואים קורת בטון, בחתך של 20X20 ס"מ, שיצקו כדי לחזק את הקיר. כדי לצקת אותה פרקו כ- 20 ס"מ מראש הקיר. הרעיון היה לחזור ולבנות את ראש הקיר (הקיר עבה מהקורה ), כך שיחזור לגבהו המקורי. אבל הפגיעה בקיר המקורי היתה מיותרת, כי אפשר היה לחזק אותו באופן אחר, שכלל לא יפגע בקיר, או לפחות לא יפגע בחלק החיצוני ובמראה של הקיר.

4. אחר כך ניסו לבנות כאילו-קיר שיכסה את קורת הבטון. לפי מה שנראה כשרידי טיט, לא כל כך הצליחו. האבנים הקטנות (כי לא נשאר מספיק עובי לבניה) נפלו, ורק שתים נשארו דבוקות.

5. אם היו מצליחים לבנות את הכאילו-קיר, הוא היה נראה אחרת לגמרי מהקיר המקורי שמתחת לגובה קורת הבטון. רואים את זה ברור בשתי האבנים הקטנות שנשארו. לגמר השיפוץ צריך יהיה לכסות את הבטון במשהו. נחכה ונראה איך זה ייראה. כפי שכבר אמרתי, כל זה היה מיותר מראש.

6. בצד החיצוני כן הצליחו לכסות את הבטון (כן, גם שם זה נראה שונה מהקיר המקורי), ולא הסתפקו בזה אלא הגביהו את הכיסוי הזה מעל הגובה המקורי של הקיר, עד לצד העליון של קורות הגג - רואים את ההגבהה הזאת מעל קורת הבטון. גם הקיר המקורי הגיע לגובה הצד העליון של קורות הגג המקוריות, אבל גובה זה היה נמוך יותר. בסך הכל, הגביהו את הקיר אל מעל לגובה המקורי.

7. על קורת הבטון הניחו קורת עץ 5X10 ס"מ. רואים אותה כפס צהבהב מעל קורת הבטון. אל הקורה הזאת הבריגו זוויות פלדה, ואת קורת הגג האלכסונית חיברו בברגים אל הזווית. בתצלום רואים בבירור את הזווית, המצופה לכה צהבהבה, צמודה לקורה האלכסונית הישרה הכהה. קורות הגג המקוריות, שלפני השיפוץ, היו מחוברות לקיר ונשענו עליו בשיטה אחרת לגמרי. היתה בהן מגרעת בצורת מדרגה, והפנים האופקיים של המדרגה היה מונחים על הקורה האופקית, שהיתה עבה הרבה יותר מהקורה החדשה. ברור שלא היו זוויות ולא היו ברגים. קורת הגג היתה מחוברת לקורה האופקית במסמרים. לסיכום, חיבור קורות הגג אל הקיר נעשה באופן שונה לחלוטין מהמקורי, ובשיטה מודרנית לגמרי (זוויות פלדה וברגים), שהתחילו להשתמש בה רק בשנים האחרונות.

8. חשוב לציין גם כי במבנה הקורות המקוריות ישנם רמזים לכך שהגג המקורי גם הוא לא היה הגג שנבנה ביחד עם הרפת, אלא גג מאוחר יותר. כדי לברר את זה דרוש היה מחקר מבוסס על תיעוד מפורט של המבנה המקורי של הגג, לפני הפירוק. אבל הגג פורק ללא תיעוד ואפילו ללא צילום של פרטי המבנה האלה, והמידע הזה כנראה אבד.

כל זה הוא רק מה שרואים בתצלום הזה, של קטע קטן מקיר הרפת. זה חלק קטן ממכלול הפרטים שבהם השיפוץ איננו נאמן למקור. דוגמה לפרט אחד כזה היא התיקון של קטע קיר, שהרסו אותו כדי שאפשר יהיה להכניס לרפת מחפר גדול מדי. תיקנו את הקיר באבני גיר, השונות לגמרי מהכורכר של הקיר המקורי (כורכר הוא אבן חול רכה, והכורכר של מזכרת בתיה הובא, כנראה, מגבעות מראר הסמוכות, הנמצאות מדרום לגבעת-ברנר).

עקרונות היסוד של שימור הם המנעות מגרימת נזק, נאמנות למקור גם בצורה ובמראה וגם בחומרים ובשיטות הבניה, ותיעוד מלא של הדבר המקורי ושל כל שינוי שנעשה בו. הקטע הקטן הזה מדגים היטב כי ברפת לוין לא שמרו על אף אחד מהם. ראינו בו גם את העדר הנאמנות למקור וגם את הנזק שנגרם. בנוסף, אם כי אין רואים זאת בתמונה, ידוע כי המצב המקורי והעבודות לא תועדו כראוי, אם בכלל.

והתשתית לשימוש במבנה לתצוגה? אחד המחדלים הוא שלא הכינו מעבר תת-קרקעי לאוורור הרפת, למרות זאת שדובר עליו מראש. עכשיו, אחרי שיצקו גם את יסודות הבטון לחיזוק הקירות וגם את הריצפה, כבר לא מעשי ליצור מעבר כזה. זה אומר שצריך יהיה ליצור את פתחי האוורור בקירות - נזק נוסף למבנה ופגיעה נוספת במראה החיצוני של הרפת. וגם פה זה רק פרט אחד להדגמה מבין כל הבעיות שיצרו בשיפוץ.

לסיכום: הארגון הקורא לעצמו "המועצה לשימור אתרים", במקום לשמר את אתרי מזכרת בתיה כראוי, גורם להם נזק ממשי. אני מציע שישנה את שמו ל"מועצה לשיבור אתרים". זה יתאים לו הרבה יותר.

חבל. כל מה שצריך היה זה מעט רצון טוב, קצת מקצועיות, והקשבה לעקרונות שקבעה המעצבת המיועדת של התצוגה (כן, היו עקרונות, והיו שיחות, ומרובם התעלמו), ואפשר היה גם לשמר את הרפת כפי שצריך, וגם להכין אותה כראוי לתצוגה. או לחכות ולא לעשות כלום עד שאפשר יהיה לעשות את הדברים הנכונים. נכון שזו רק רפת, ולא ארמון מלכים או טירת אצילים, אבל היא העבר של המושבה מזכרת בתיה, שנקראה עקרון, כפר של איכרים אמיתיים, והיא מה שנשאר ממנו (כיום כבר מבינים, בעולם האדריכלות, כי הבניה העממית חשובה ומעניינת לא פחות מהיצירות האדריכליות). העבר הזה מופקד בידי המועצה המקומית, וזה מה שהיא עשתה בו, ביחד עם המועצה לשיבור אתרים.

אבל האכזבה הגדולה באמת היא מהמועצה לשימור אתרים. כמה מצער.

תוספת

בחיפוש ברשת אחרי שדף זה (כמובן למעט התוספת) הועלה לאתר, מצאתי מאמר מעניין, ודווקא באתר של המועצה לשימור אתרים, על "סדנה" לשימור חומת הכורכר הטמפלרית ברחוב אוליפנט בת"א. הסדנה אמורה היתה להתקיים ביום ששי שעבר, ב- 8 במאי.

מסופר שם, בין השאר, כי "המדריך הראשי הוא ד"ר נורברט הופפר, מומחה גרמני לטיח ושימור. ... ננקה את החריצים שבין האבנים, ... נמלא מלט על בסיס סיד בין החריצים של אבני הכורכר, כדי לחזק את החומה ולסגור את הסדקים. כמו כן נסיר מפגעים כמו צבע ובטון."

המאמר ממשיך ומסביר כי "העבודה היא עם מלט על בסיס סיד ולא בטון. הבטון הוא חומר חזק מדי מכדי לעבוד איתו על אבני הכורכר שמהן בנויה החומה, הוא אטום מדי ולא מאפשר מעבר של מים ומלחים החוצה מהאבנים, מה שגורם בסופו של דבר להתפוררות האבן."

אוסיף רק כי בשיפוץ רפת לוין (וגם קזרמת לוין), לא התייעצו במומחה ד"ר נורברט הופפר, והשתמשו לתיקון קירות הכורכר דווקא בטיט וטיח (מה שהמאמר קורא לו "מלט") על בסיס צמנט (מה שהמאמר קורא לו "בטון"), וביציקות בטון, בדיוק החומר המזיק לכורכר ומזרז את התפוררותו! ולאחר שהשתמשו בהם, קשה מאד, לרוב בלתי אפשרי, לסלק אותם ולהחליפם בחומרים המתאימים.

ובכן מתברר כי כאשר המועצה לשימור אתרים רוצה - באתרים טמפלריים בת"א - היא יודעת להעזר במומחים אמיתיים כדי לעשות את הדברים הנכונים. באתרים של מזכרת בתיה, מהעליה הראשונה, לעומת זאת, הם מרשים לעצמם לעשות דברים אסורים ומזיקים, והגרוע ביותר - בלתי הפיכים.

אם נצרף
- את רשלנות השיפוץ והנזק שנגרם לרפת לוין
- לרמה הנמוכה של שיפוץ הקזרמה,
- למאמץ המועצה לשימור אתרים להכשיל התנגדות תושבים לשינוי תב"ע שמטרתו מיסחור תיירותי גורף של הרחוב הראשי הישן, לרבות קזרמת לוין,
- למעורבותה בהשגת היתר להוספת מבנה חדש במכלול קזרמת לוין ע"י מה שנראה כזיוף ומירמה,
- ולהמנעותה מקביעת הנחיות או כללים מוגדרים מראש לשיפוץ ובניה של הבתים שנועדו לשימור ברחוב הראשי הישן (מה שמקשה את התכנון ומביא להתמקחות על כל פרט),
ממזכרת בתיה המועצה לשימור אתרים נראית די רע.

 

שינוי אחרון 2009-05-16