כותרת דפי מזכרת

שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון

 

הצילו את הקזרמה המקורית האחרונה !

קזרמת לוין המשופצת, חלון

האם החלון אל ראשית המושבה ישאר פתוח?

 

"קזרמת לוין" היא הבית תכול התריסים (למעשה רק יחידת מגורים) מול מוזיאון המושבה. היא השריד האחרון של ראשית המושבה.
זה לא ארמון מלכים, לא טירת אצילים, ולא יצירת אדריכל מפורסם. זה רק בית איכרים צנוע. אבל זה העבר שלנו, של היישוב העברי המתחדש בארץ ישראל.

זו הקזרמה היחידה והאחרונה שנשארה כפי שהיתה בראשיתה, בערך כמו בשנת 1888 (המועצה לשימור אתרים שיפצה-שיחזרה אותה בשנת 2005).

אין עוד אחת כזו במושבה. אין עוד אחת כזו בארץ. אין עוד אחת כזאת בכלל!

בעבר, גם המועצה המקומית וגם המועצה לשימור אתרים הכירו בחשיבות השימור של המבנה. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה קיבעה את ההכרה הזאת בתנאים מיוחדים בתוכנית (תב"ע) זמ/238 החלה עליו:
"החלקה [של קזרמת לוין] תיועד למבני ציבור אשר ישמשו את המוזיאון המקומי. המבנים הקיימים על החלקה ישומרו באופן שימחיש את הבינוי ביישוב הישן."

עכשיו הוציא ראש המועצה המקומית, מאיר דהן, מכרז להפיכת הבית הזה לעסק. "הפעלה של מיזם", בלשונו של המכרז.
ומנכ"ל המועצה לשימור אתרים, זה האמור להגן על האתרים לשימור, ובניגוד לכל הכרזותיו בעבר והתצהירים שהוגשו מטעמו על חשיבות השימור של המבנה הזה, הסכים להפיכתו לעסק!

יתכן שזה יהיה "מיזם" יפה מאד, אבל ברור כי זה יהיה גם סופה של קזרמת לוין כשריד היסטורי הממחיש את החיים של פעם.
מרגע שיתאימו את המבנה לשימוש כעסק -- ואין שום אפשרות להקים במבנה הישן הזה עסק בלי שינויים והתאמות -- אין דרך חזרה. הקזרמה הזאת תאבד לעד.

חייבים להציל את הקזרמה האחרונה!

זה הזמן לפעול: לכתוב, לטלפן, אל המועצה המקומית, אל ראש המועצה המקומית, אל חברי המועצה המקומית, אל המועצה לשימור אתרים (טל' 03-5059197), אל העיתונית המקומית והכללית.

ואגב, ישנם לי ספקות לגבי מידת היופי הצפוי של המיזם.

מי שרוצה לראות את טעמה של המועצה המקומית שלנו, איננו צריך ללכת רחוק. מספיק להסתכל באתר המשוריין (נתיב השיירות פינת הגורן), לראות מה היא עשתה ממנו -- את האתר הצנוע, היפה והמרשים לשעבר הפכו לקיטש נלעג על אי תנועה קטן במגרש חניה.

רק מי שאינו מרגיש קשר לעבר, לתולדות המושבה והיישוב, למלחמת העצמאות, יכול לנהוג כך.

ישנן כאן גם עוד כמה שאלות קטנות:

איך המועצה המקומית מתכחשת להכרזותיה בעבר על חשיבות שימור הקזרמה, על כוונתה שתהיה חלק ממוזיאון המושבה, ועל נכונותה לשאת בעלויות?
איך המועצה המקומית מוציאה מכרז המנוגד בבירור לתנאים המיוחדים החלים על הקזרמה לפי התוכנית?
מה עם שמירת החוק, ועם מינהל תקין?
איך המועצה לשימור אתרים, שבעבר הסבירה עד כמה חשוב לשמר את קזרמת לוין כמבנה ייחודי, למעשה הפקירה אותה?
ואיזו זכות היתה לה להפוך מבנה היסטורי לעסק בלי להתייעץ עם הציבור המקומי, כאילו זה רכושה הפרטי?

תגובה לדף זה.

הועלה לאתר 2007-09-29

תוספת

אתמול ראיתי את מסמכי המכרז.
הדברים נראים מוזרים יותר ויותר.

בתנאי המכרז, ובנוסח ההסכם המיועד, ישנה סתירה פנימית, ואין ספק בכך שעורכי המכרז מודעים לה:

"היזם יערוך מפרט טכני ותוכניות עבודה ... בהתאם לתוכנית עסקית ... בכפוף לתב"ע זמ/238 ... .
... הקומה התחתונה ... תשמש למטרות עסקיות-מסחריות ... והקומה העליונה ... לצרכים מוזיאוניים ... שהגיש היזם ... ."

תנאי התוכנית מובאים למעלה. הם אינם כוללים "מטרות עסקיות-מסחריות" ו"צרכים מוזיאוניים" של יזם.
איך זה מסתדר? איזה יזם יהיה מוכן לגשת למכרז בתנאים סותרים אלו?
שום תוכנית אפשרית שהיא איננה יכולה לקיים את שני החלקים של תנאי המכרז ביחד.
ולא אושר, לא התבקש, והמכרז אינו מזכיר, שימוש חורג.

לכן נראה לי שישנן רק שתי אפשרויות:

1
שישנה כאן עזות מצח, מצד המועצה המקומית, שפרשת איקיאה בראשון מחוירה לעומתה (שם ניתן היתר לשימוש חורג) - המועצה המקומית פשוט תתעלם מהמובן של תנאי המכרז ומההגיון, ותטען כי השימוש הזה מתאים לתוכנית.

2
שישנו כאן יזם אשר הוסכם אתו מראש כי ההסכם שיחתמו איתו יהיה שונה מהנוסח במסמכי המכרז, וכי לא ידרשו ממנו לקיים את תנאי התוכנית זמ/238.

אם מישהו רואה אפשרות אחרת, אני מבקש שיכתוב ויספר לי. אני מבטיח להוסיף כאן כל אפשרות סבירה.

ומכל זה עולה שאלה נוספת: לשם מה כל זה? כמה כסף אפשר להפיק מהמקום הקטן והעלוב הזה?

אני חושש שלא הרבה, במיוחד עם מגבלות שימור כלשהן (זה עדיין מבנה לשימור!), ועם הבעיות המינהליות והמשפטיות הצפויות.

ממש היום העיתונים מספרים כי בחיפה, העיריה העבירה למסחר קרקע שהופקעה למטרות תיירות. הבעלים לשעבר תבעו, וקיבלו, פיצוי. העיריה שם טענה שהייעוד לא שונה (נשמע מוכר?), אבל השופטת לא קיבלה את הטענה, ופסקה פיצויים.

בחיפה, החזרת הקרקע לבעלים לא היתה מעשית. כאן, גם היא אפשרית.

אפשרות אחרת.

התוספת הועלתה לאתר 2007-10-08

תוספת נוספת

לאט לאט מתגלה הכל. מי אמר שחוזים הם לא חומר קריאה מרתק?

למעלה, בתוספת הראשונה, הצבעתי על התנאים הסותרים שה"מיזם" אמור לקיים.
בקריאה שניה של ההסכם המיועד עם היזם, מצאתי את הסעיף הבא:

"היזם יפנה ... למנהל לצורך קבלת הוראות בכתב ... בדבר הפירוש הנכון על פיו יש לנהוג בכל אחד מהמקרים הבאים:
1) גילה היזם סתירה או אי התאמה בין הוראה מהוראות ההסכם לבין הוראה אחרת; ... "

כאמור הסתירה קיימת. היא הוכנסה לתוך ההסכם הזה מראש.
לכן הסעיף הזה תופס מראש -- ומבטל את עיקרו של ההסכם. ומה בא במקומו? ההוראות של "המנהל"! (המנהל מוגדר כ"מהנדס/ת המועצה או מי מטעמה ..")
ההוראות האלה אינן מפורטות בהסכם, והן חד-צדדיות על פי הגדרתן, ולכן הן יכולות להיות שרירותיות.
שום יזם בר-דעת, במיוחד אם יש לו עו"ד שייעץ לו, לא יסכים להתקשרות כזו, ולא יגש למכרז.

אלא אם כן ההוראות האלה מוסכמות גם הן מראש, עם יזם מיועד מראש, בהסכם נפרד שאיננו כלול במסמכי המכרז!

קרוב לוודאי שזה המצב, כי אחרת -- לשם מה כל המכרז אם אין סיכוי שמישהו יגש אליו?

הסכם כזה הוא הסכם בעייתי, ויכול להיות שהוא פסול ובטל מלכתחילה.
נראה כי המכרז הזה הוא מכרז מדומה, וההסכם הסכם מדומה, כי התנאים הכתובים בהם הם לא התנאים האמיתיים, והתנאים האמיתיים אינם כתובים בהם.
וגם היזם המיועד, למרות כל ההסכמות וההבנות הקיימות אתו, לפי המשוער, עלול למצוא את עצמו בלי כלום. הייתי מציע לו להיזהר מאד. ואל יצפה להגינות מצד המועצה המקומית. אנשים הגונים אינם כותבים הסכם כזה (וגם אינם חותמים עליו).

והמועצה המקומית -- אפשר היה ללגלג על התרגיל הילדותי והשקוף שהם מנסים להעביר כאן.

אבל ההרגשה שלי היא שהעניין עצוב:

עצוב שכך מנהלים את ענייני היישוב.
עצוב שאלה הם המנהלים את ענייני הישוב.
עצוב שכך "שומרים" על אתרי המושבה.

ובנוסף, התרגיל הזה עוד עלול להצליח.

 

התוספת הנוספת הועלתה לאתר 2007-10-09
שינוי אחרון בדף 2007-10-17