כותרת דפי מזכרת

שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון

 

המושבה עקרון 1892, המקור: לוח אחיאסף תרנ''ג

מזכרת בתיה 1892 - תחריט

 

תגובה לכתבה "רבותי ההיסטוריה חוזרת" (המקומון "במקום", 30 ביוני 2006)

על התוכנית לעיצוב תיירותי חדש של מזכרת בתיה הישנה

 

במקומון "במקום" של השבוע שעבר, גליון 30 ביוני, נדפסה כתבה על תוכניתו של ראש המועצה המקומית מזכרת בתיה לעצב מחדש את החלק הישן של המושבה, כנראה ברוח של קיטש רומנטי כמו-אירופי, כדי למשוך אליה תיירים, מטיילים ושוחרי בילוי רומנטי.

ישנם בכתבה פרטים רבים שממש קוראים לתגובה - פרטים שאפשר לתאר, על דרך ההמעטה, כ"בלתי מדוייקים", ופרטים המעוררים שאלות או תמיהות שלא נענו בכתבה.

הנה כל זה לפניכם, המתעניינים שרוצים לדעת יותר:

... "[ה]פרוייקט הקסום שלו" [של מאיר דהן, ראש המועצה], בו ישתלבו שימור אתרים ...
(באותיות העבות מובאים דברי הכתבה)


הכינוי "פרוייקט קסום" משמעותו, כנראה, קיטש רומנטי כמו-אירופי (דוגמה למרכיב בעיצוב הזה: כביש מרוצף בריצוף משתלב). האם נידונו אפשרויות אחרות, אולי מתאימות יותר ליישוב ארץ ישראלי ישן בשפלה? האם נידונו המשמעויות האחרות של העיצוב, כמו המשמעות לתחזוקה?
והאם שיבוץ בתי המושבה הארץ ישראליים הישנים בתפאורה כמו-אירופית יכול להקרא "שימור"?

האדריכל ... גובי קרטיס

הכתבה לא הצליחה אפילו לאיית נכון את שם האדריכל המרואיין בה (קרטס), אז מה כבר אפשר לדרוש ממנה?
אבל מה שמעניין אותנו כאן הוא לא רמת הכתבות במקומון, אלא מה שאפשר ללמוד מהכתבה על תוכניות הפיתוח (או ההרס?) של המושבה שלנו. ננסה לעשות זאת, בתקווה שתוכן הכתבה מבטא לפחות בערך את הדברים שנאמרו לכתב.

כבר בשבועות הקרובים יחלו שינויים בהסדרי התחבורה ברחוב רוטשילד. חלקו העיקרי יהפוך לחד סיטרי

שינויים ב"הסדרי תחבורה" הם תמיד בעייתיים. התנועה שעברה ברח' רוטשילד, חלקה יעבור ברחובות שהיו, עד עכשיו, שקטים. תושביהם יתלוננו על הרעש. כדי להגיע לאותם מקומות, צריך יהיה לנסוע מרחקים ארוכים יותר מקודם. חנויות ועסקים, שחלקם מתקיים בקושי, עלולים להיות מושפעים, אולי לטובה, ואולי לרעה.
זו בדיוק הנקודה: לא ברור אם השינוי יהיה לטובה או לרעה, ולמי. האם מישהו בדק וניסה להעריך? אולי. אם כן, זה לא נעשה באופן מקצועי ומסודר, ולא סוכם במסמך כתוב, מסמך שהכותב אחראי לו, שאפשר לבדוק באופן בלתי תלוי. חסכו את הכסף שתכנון מקצועי ומסודר היה עולה, נאמר לי במועצה המקומית. היו דיונים, ובאחד או שניים מהם אפילו השתתף מהנדס תנועה, אבל להכין סיכום כתוב של שיקולי השינוי - זה, כנראה, לא עלה בדעתו של אף אחד.

קרטיס פועל בשיתוף פעולה עם צוות היגוי בראשותה של חברת המועצה [המקומית] אירית שליסל

הביטוי "צוות היגוי" "מצלצל טוב". יש לו אסוציאציות של עבודה מסודרת, ניהול מקצועי, מינהל תקין. העובדות שונות מאד מזה.
"צוות ההיגוי" הוא אישה אחת, אולי יחד עם אחד או שניים מחבריה האישיים. אף אחד מהם, ו"ראש הצוות" בכלל זה, לא מונה באופן רשמי למשהו הקשור בתיירות. מועצת היישוב לא אישרה שום מתן סמכות כזה. לכן אין להם שום מעמד ושום סמכות בעניין זה, ואין עליהם שום אחריות כלפי מישהו. לתארים שאירית שליסל מתהדרת בהם - יו"ר וועדת היגוי, ראש צוות היגוי, מחזיקת תיק התיירות במועצה - אין שום כיסוי במסגרת של מינהל תקין.
מה שיש לה, כבעלים של "קפה קזרמה" הנמצא במתחם שנועד לפיתוח התיירותי, הוא - כפי שנאמר כבר פעמים רבות - אינטרס אישי.
אבל בפועל, ככל הנראה, היא הצליחה להשתלט על התכנון התיירותי של המושבה, וכך על חלק משמעותי מהעתיד של מזכרת בתיה.

[צוות היגוי] שמורכב ברובו מתושבי המקום, בעלי נגיעה וניסיון בתחום

כל מילה כאן היא אמת צרופה: לאישה שהיא היא "צוות ההיגוי" בהחלט יש "נגיעה וניסיון בתחום" - כבעלת בית קפה בתחום שנועד לפיתוח התיירותי.
במקום אחר, האינטרס האישי הגלוי הזה היה פוסל אותה מלנהל את הנושא. אבל כאן - כאן משתבחים בו!
ואנא, שימו לב - רק "נגיעה ונסיון". ידע, הבנה, וראיה כוללת של הנושא (הכוללת, בין השאר, גם את השקפות התושבים האחרים) - התכונות הדרושות באמת כדי להנחות היטב את המתכננים המקצועיים של הפרוייקט (המסתכמים, כנראה, באדריכל גובי קרטס לבדו) - כלל לא יוחסו לה או לחבריה ל"צוות".

חלק גדול מהתושבים שותפים לעשיה

חלק גדול? הכוונה, מן הסתם, לשותפים בעל כורחם, אשר התוכנית תיכפה עליהם. אחרת, אינני רואה אותם.

בזכרון יעקב ...

הדוגמה של זכרון יעקב היא נקודה בעייתית. האם זכרון יעקב, והנתונים שלה, דומים למזכרת בתיה במידה מספקת כדי שתוכל להיות דוגמה? האם אנחנו, תושבי מזכרת בתיה (האמיתיים, לא רק "ראש צוות ההיגוי"), רוצים שתדמה לזכרון יעקב?

א. האם זכרון יעקב היא דוגמה מתאימה לחיקוי?

ראשית, מספר התושבים שם כפול, בקירוב, משל מזכרת בתיה.
שנית, זכרון יעקב נמצאת בהר ליד הדרך ת"א - חיפה, ואילו מזכרת בתיה במישור ליד הדרך רחובות - קריית גת.
ולבסוף, זכרון יעקב היתה מבוססת, כיישוב תיירות ונופש, הרבה לפני הפיתוח התיירותי. מזכרת בתיה רחוקה מזה.
לכן כלל לא ברור שאם נחקה את זכרון יעקב, נצליח כמו בזכרון יעקב.

ב. האם אנחנו רוצים פיתוח תיירותי לפי דוגמת זכרון יעקב?

נקודה מרכזית, בפיתוח של זכרון יעקב, היתה שלקחו את הרחוב התיירותי מתושבי המושבה, ובמודע. יתכן שגם תושבים ירצו לשבת, לפעמים, בבית קפה, אבל בחיי יומיום - אין להם מה לחפש ברחוב התיירותי. האם זה מה שאנחנו רוצים?
ככל הידוע לי, איש לא שאל איך ישפיעו השינויים המתוכננים על חיי התושבים, עד כמה לשלב את התיירות המתוכננת בחיי התושבים, ואיך לשלב את התכנון התיירותי בתכנון הכולל של המושבה. אני חושב שאלו שאלות די חשובות, לתושבי המושבה.
והאם אנחנו, ובמיוחד תושבי רח' רוטשילד, רוצים להפוך את הרחוב לרחוב מסחרי מצועצע כזה?
בזכרון יעקב, הרחוב ששיקמו כרחוב תיירותי היה מסחרי כבר זמן רב קודם לכן.

בימים אלה מעודדת המועצה את בעלי הבתים במתחם ההיסטורי לפתוח בבתיהם ובחצרותיהם מסעדות ... גלריות ... חנויות ...

ישנה בעניין שאלה קטנה של השימושים המותרים לפי תוכנית הבניה התקפה בשטחי השימור, ושל דעת התושבים עצמם על מה שאפשר יהיה לעשות בביתם או לידם, אבל את מי מעניינים פרטים טכניים פעוטים כאלה?

בנוסף לכך, ישנה שאלה גם על התכנון התיירותי עצמו:
הכתבה מספרת לנו כי "מאיר דהן ... ראה את רחוב רוטשילד והתאהב בו מיד ...הקסם שמשדר הרחוב הראשי ... הוא גם זה שמחיה בו כיום את השאיפה לפתחו ולשמרו."
אבל "לפתח" ו"לשמר" הם שני דברים מנוגדים, במיוחד אם הפיתוח נעשה ללא רגישות מספקת לרוח המקום.
הרבה מהקסם של הכניסה למושבה נובע מהאופי הכפרי "הישן" של רחוב רוטשילד, שהתרגלנו אליו, מבתי המגורים הישנים של המושבה הניצבים לאורכו. מסעדה וחנות נראות אחרת מבית מגורים וכניסה לחצר פרטית. זאת אומרת שהפיכת הרחוב מרחוב של בתי מושבה וחצרות איכרים אמיתיים לרחוב מסחרי שמכוניות חונות בו, וחנויות פתוחות בו, לכל אורכו, תבטל את האופי ואת הקסם. אפשר ללכת לגדרה ולראות. ואם ילך הקסם, לשם מה יבוא מישהו אל מזכרת בתיה? מסעדות, גלריות וחנויות ישנן בתל אביב, ורבות יותר.
במילים אחרות: פיתוח מסחרי מופרז של רחוב רוטשילד יפגע בתושבים, וקרוב לוודאי שלא יביא את התוצאות התיירותיות והכלכליות שמקווים להן.
ודבר נוסף צריך לזכור: מיסחור הרחוב הוא בלתי הפיך. אחרי שפעם אחת מנסים להפוך את הרחוב למסחרי, אין שום דרך להחזיר אותו למה שהיה. אם העניין יכשל, אפשר יהיה לנסות לשקם אותו כרחוב מסחרי, אבל לא להחזיר אותו להיות רחוב כפרי של בתי מושבה. אז אנא, היזהרו. אל תיתנו לאהבה להרוג את הרחוב.

קרטיס: מבחינה עיצובית אנחנו מנסים לתת לרחוב את הצביון שהיה לו בעבר ...

מאחר שאין בכתבה תיאור שלם של העיצוב, נותר לנו רק להסתכל ברישום המובא בה, בנוסף לפרטים המעטים הנמצאים בה: הכביש והמדרכה ירוצפו בריצוף משתלב דמוי אבן, ללא הגבהה של המדרכה, ועמודונים יפרידו ביניהם. בקיצור, מתכוונים לעצב את רחוב רוטשילד כאילו מזכרת בתיה היא עיירה אירופית בהרים, או לפחות צפת.
הוסיפו לזה את הפיכת בתי המושבה הישנים למסעדות, גלריות וחנויות, ומתברר כי תחת ההכרזה היפה הזאת עושים את ההיפך הגמור. אני משער שהרחוב יהיה יפה, אבל אנא, אימרו את האמת: צביון הרחוב ישתנה לבלי הכר.
האם ישנן אפשרויות נוספות? מהן האפשרויות הנוספת? איזו מבין האפשרויות נעדיף? איך נבחר את האפשרות המתאימה? האם נשאיר את ההחלטה לאדריכל יחיד, שאני בטוח שהוא טוב, אבל זר למקום ורוח המקום זרה לו? או אולי ננחה אותו לעצב את היישוב ברוח היישוב? מדוע לא פתחו את התכנון הראשוני לאדריכלים אחדים, שהיו מעלים ומסבירים הצעות שונות, ואז אפשר היה לבחור את המתאימה ביותר?
אבל כאשר "וועדת ההיגוי" ו"צוות ההיגוי" הם אישה אחת, שהכשרה לבחירה הזאת אין לה, אבל אינטרס אישי יש ויש, מה כבר אפשר לעשות?
ומועצת היישוב, מועצת נציגינו הנבחרים, היכן היא? האם היא דנה בשאלה? אם ישנו מישהו שאיננו יודע את התשובה, הנה היא: ברור שלא. העניין לא הובא לפני המועצה, ולא שמעתי שמישהו מחבריה (למעט "ראש צוות ההיגוי") התעניין בשאלה "הקטנה" של האופי העתידי של המושבה.

המעבר ממגרשי החניה לרחוב יוכל להתבצע דרך החצרות

מישהו שאל את בעלי החצרות?

זהו תהליך מתמשך שמלווה ע"י וועדת היגוי שקובעת את אופי העסקים, היקפם ותרומתם

כאמור, "וועדת ההיגוי" היא אירית שליסל. מי ירצה שבעלת עסק אחר, אולי מתחרה, תקבע את "אופי העסק, היקפו ותרומתו" בעסק שלו?

חשיפת האבן על הקיר החיצוני של הבית נחשבת אולי לאסתטית [אומר קרטיס], אבל ... בעבר בנו עם אבני כורכר שכוסו בטיח

העובדה ההיסטורית היא שרוב הקירות של רוב הבתים במושבה היו בלתי מטויחים במשך רוב השנים. אבל נראה שעניין פעוט כמו עובדות היסטוריות איננו מטריד את מי שמתיימר "לתת לרחוב את הצביון שהיה לו בעבר" (בהערה קודמת ראינו איך).
זה מגיע לאבסורד מוחלט כאשר האיור הישן המובא בכתבה עצמה (ונמצא גם כאן למעלה) מראה בבירור קירות אבן חשופה.

בעיה עיצובית נוספת היא המרכז המסחרי ... שבחזותו [כך!] מתנוססות ... פיצוציה ומספרה

יש משהו בלתי מהוגן בפיצוציה או במספרה? במבנה הזה נמצאים שירותים הדרושים לחיי יומיום של התושבים, והם נמצאים שם בזכות, לא בחסד.
אפשר - וצריך - לעזור להם, ולעסקים האחרים במרכז המסחרי, לשפר את חזות חזיתם ולהתקיים בכבוד ובאופן מכובד. צריך לשפר את חזות כל קומת הקרקע של המבנה הזה, ועוד יותר - את הרחבה שבחזיתו. מעט דמיון וטיפוח, קצת גינון ואולי גם השגחה, ורחבת המרכז המסחרי יכולה להיות פינת חמד לא פחות מכמה חורבות ישנות. וזה יכול להיות לא רק מקום מועיל, אלא מקום נעים המשרת גם את התושבים וגם את המבקרים.

לא כל מדרחוב מפיח באופן מיידי חיים ברחוב

מהמילים הנבונות שבכתבה הזאת.
הנסיון של מקומות אחרים, כן, גם של זכרון יעקב, אומר שמדרחוב ובתי קפה כשלעצמם אינם כוח מושך מספיק לתיירים. צריך עוד משהו. והם עשו מאמצים רבים כדי לספק את העוד משהו.

לפני כעשר שנים ... תהליך שיקום שכלל בניית גדרות אבן ועץ ... ושיקום אתרים היסטוריים. לדברי דהן, עבודת שיקום זו כבר מביאה ליישוב כ- 30 אלף תיירים ומבקרים בשנה

רגע אחד ... 30 אלף תיירים בשנה באים לראות את הגדרות? לא נשכח כאן משהו? מוזיאון המושבה, אולי?
כיום, מוזיאון המושבה ופעילויות הסיורים וההדרכה שלו הם כוח המשיכה העיקרי של מזכרת בתיה. כ- 24 אלף איש ביקרו במוזיאון בשנה האחרונה, לפי עלון המועצה המקומית, 80% מכלל המבקרים במושבה לפי הכתבה, והמספר הזה איננו כולל סיורים של המוזיאון באתרי המושבה שלא נכנסו למוזיאון עצמו.
ובכל הצגת התוכנית שבכתבה אין מילה אחת על פיתוח המוזיאון ככוח מושך, כ"עוד משהו" הדרוש לפיתוח התיירות. ממש היגוי נבון.

כמה כל זה יעלה למועצה? דהן: ... אני מעריך שכמה עשרות מיליוני שקלים

ומה יהיה ההחזר על ההשקעה? האם יצדיק אותה? אבל אם אין הערכה מדוייקת של ההשקעה, מה יש לנו לשאול על ההחזר?

בלהט החזון ... מציע דהן לקרוא למתחם הפרוייקט 'דרך האהבה'

מתאים ל"חדרי ההתייחדות" שהכתבה גילתה במושבה.

ומה עוד חסר כאן?

הנה שאלות אחדות לדוגמה:
כמה תיירים המושבה רוצה שיבקרו בה, והיא יכולה לשאת, ואיך לווסת את הביקוש אם ההצלחה תהיה גדולה מהצפוי?
איזה שירותים נוספים צריכה המושבה לתת למבקרים (כמו מודיעין ושירותים סניטריים), איך לתת אותם, וכמה הם יעלו?
והשאלה העיקרית המטרידה תושבים רבים: איך למנוע מגל המבקרים, אם יבוא, להיות מטרד לתושבים?

 

לסיכום:

אני חושב שהמועצה המקומית, ומאיר דהן בראשה, צריכים לחשוב מחדש, והיטב, על התוכנית הזאת ועל ניהולה. ולדון - בשיתוף נציגים אמיתיים של התושבים - באופיה ובכדאיותה, ובחלופות האפשריות לה.

ותושבי המושבה זכאים למידע מלא, נכון ומדוייק על התוכנית (כמו על כל דבר).

לשליחת תגובה לדף זה

 

שינוי אחרון 2006-07-09