כותרת דפי מזכרת

שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון

 

בתיה של מזכרת בתיה

 

מי היא אותה בתיה שמזכרת-בתיה נקראת על שמה? איך נראתה? מה עוד אפשר לספר עליה?

העובדה שהיתה אימו של הברון בנימין אדמונד רוטשילד, "הנדיב הידוע" ופטרונה של המושבה עקרון, ידועה לרבים. מעטים יודעים עליה פרטים נוספים. אראה כאן שלוש תמונות שלה. ציירו אותה פעמים רבות יותר, אבל רק את שלוש אלה מצאתי ברשת.

הנה היא במלוא הדרה, בתמונתה הידועה ביותר, מ- 1848. שימו-נא לב לשמה, בפינה הימנית-עליונה של הציור, ולשלט (סמל) של רוטשילד מתחתיו:

(Ingres) הצייר: אנגר

הגבירה במלוא תפארתה - בטי-בתיה דה רוטשילד 1848

 

בטי (בתיה) דה רוטשילד (1886–1805), נישאה לברון ג'יימס (גייקוב) מאייר דה רוטשילד (1792-1868) ב- 1824. היא היתה אחייניתו. נישואי קרובים היו מקובלים על "המעמדות העליונים" בתקופה ההיא. הם משאירים את ההון במשפחה. כשהציע לה להנשא לו, הסכימה מיד. היא היתה מאוהבת בו עוד קודם.

כאן היא בת יותר מארבעים, וכבר ילדה את הצעיר בחמשת בניה, אדמונד בנימין, ב- 1845. בן זה הוא "הנדיב הידוע", ואליו מתכוונים כאשר מדברים בארץ ישראל על הברון רוטשילד, או אפילו סתם "הברון".

היא אהבה את התמונה הזאת, שהיתה תלויה בטרקלינה עד מותה. זו תמונה ייצוגית בבירור. היא מבטאת את מעמדה ע"י הבלטת עושרה. שימו-נא לב לשמלת המשי המפוארת, לנוצות היען ולסיכה בכיסוי הראש, לתכשיטיה, ולא לשכוח - למניפה. שימו נא לב במיוחד לצמיד שעל ידה הימנית, שרשרת פנינים כפולה המחזיקה אודם מוקף יהלומים. אלה היו תכשיטיה שלה, והצייר חייב היה לדייק בהם.

אבל מנקודת המבט של המושבה עקרון, כאשר הברון שינה את שמה למזכרת-בתיה בביקורו בארץ ישראל בשנת 1887 (שנה בלבד אחרי מותה של אימו), קשה לחשוב על ניגוד גדול יותר להוויה של המושבה הצעירה מאשר דמות זו.

פרט מהציור שלמעלה

עדיי הגבירה

 

היא בחרה באנגר (Ingres, לבטא את האלף בפתח), שהיה ידוע בציורי העירום שלו ("האודליסק", שהוצג בפריז ב- 1919 - וספג ביקורת - הוא אולי הידוע שבהם), אבל לא כצייר דיוקנים אופנתי, ובקשה ממנו לצייר אותה. רק לאחר שנים, כשפגש אותה, נעתר ללבקשתה. אחר כך צייר את דיוקנן של נשים "רמות מעלה" רבות, אבל אף לא אחת כך. עבודת הציור נמשכה כארבע שנים, אמנם בהפסקות, והצייר הכין סקיצות רבות.

דמותה, בציור הזה, ממש זוהרת מתוך הרקע האפלולי של החדר. אבל לי היא נראית מהורהרת, אולי אפילו עצובה, למרות החיוך הקל שעל פניה. והיא מצויירת במבט מלמעלה, כשחלל אפל גדול רובץ מעל ראשה. שום דבר אינו מקרי כאן. מה רצו, הברונית והצייר, להביע?

מה שקשה לנו להעריך כיום, זו ההעזה הלא מבוטלת שבציור. זה אולי נרמז כבר בצמיד שעל ידה השמאלית, אסימטרי ומודרני לתקופתו. אבל ההעזה הגדולה יותר נמצאת בברך המתבלטת מתחת לשמלה. בתקופה ההיא אי אפשר היה להעלות על הדעת שום רמז לגוף אישה מתחת למותנים, בחברה מהוגנת. מסביר זאת הספר המשעשע מאד "מלבד הכלב" של קוני וויליס:

שיחה בין שני היסטוריונים מאמצע המאה ה- 21 שנשלחו למאה ה- 19, אמנם לאנגליה, לא לצרפת:
א' בתפקיד ג'נטלמן אורח: "לא היית חייב להכות אותי" ...
ב', בתפקיד משרת: "הייתי מוכרח להפסיק אותך, אדוני, כשהתחלת להעיר על מצבה של החתולה. בחברה הוויקטורייאנית היה טאבו מוחלט על דיון בענייני מיניות בחברה מעורבת. זו לא אשמתך שלא ידעת זאת. אמרתי למר ... שאני חושב ששיגורך, בלא הדרכה, היה רעיון גרוע." ...
א': "בסך הכל התכוונתי להגיד שהחתולה בהי-"
ב': "לרבות כל דבר הנובע ממיניות, או הקשור אליה בכל דרך שהיא. ... שום מילה לא נאמרה מעולם על חזה האישה או גזרתה, ורגליה נקראו גפיים" (limbs, במקור).
(תרגום עמנואל לוטם, בקיצורים)

לאנגר ישנם ציורי עירום רבים, אבל לא מצאתי עוד פורטרט של אישה מהאצולה המבליטה ברך. עכ"פ, הברך הזאת זכתה לפחות לשתי סקיצות. אם אני מפענח נכון את הציור, נבחרה התנוחה השמאלית, אבל אינני בטוח:

ingres-etudes-pour-le-portrait

שתי סקיצות של אנגר לציור הברונית

 

מזמן הצגתה, האשימו את אנגר בעיוות אנטומי של האודליסק ע"י הארכת הגוף באיזור אגן הירכיים. ואמנם, מחקר אנטומי מודרני שהתפרסם בכתב-עת רפואי הוכיח כי זה נכון, וכי דוגמנית אמיתית איננה יכולה לממש את התנוחה המדוייקת של האודליסק. שתי הסקיצות שלמעלה מראות כי כאן, בציור של בטי רוטשילד, אנגר השתדל לדייק במיקום הברך והירך גם מתחת לשמלה הרחבה. אבל זה רק לגבי הברך - עיוות אנטומי ישנו גם כאן, לפחות בכתפיים. לזכותו אפשר לומר כי אפשר למצוא ציורים מהתקופה שבהם העיוות גדול הרבה יותר.

השמלה האמיתית של הברונית היתה כחולה. יתכן שזה היה הצבע האופנתי אז, או אולי הצבע המהוגן או המהודר, כי אנגר צייר, באותן שנים, לפחות שלוש נשות מעלה אחרות בשמלות בצבע כחול או תכלת. כאן הפך את צבע השמלה לוורוד, השמלה הוורודה היחידה בכל דיוקניו שראיתי ברשת. אני משער שגם לצבע יש משמעות מעבר למשמעות האסתטית, אם כי אינני יודע מהי. יש לזכור כי אנחנו מדברים כאן על אמצע המאה ה- 19, ואילו הזיהוי של וורוד עם נשיות מאוחר יותר.

למרות זאת מבקרים הצביעו על דמיון דמותה בפרטים רבים לדמויות נשים אחרות שצייר - הפנים הסגלגלות, התסרוקת, תנוחת הידיים. שימו-נא לב גם לעור החלק והזוהר, ולהעדר קמטי פנים. האישה כאן בת יותר מארבעים, וכבר ילדה חמישה ילדים. האם לא ניכרו בה אותות זמן כלשהם, למרות עושרה? אני תוהה עד כמה התמונה הזאת נאמנה בפרטיה.

במוזיאון ישראל בירושלים נמצא העתק מצוייר של הדיוקן הזה (תודה למרדכי נאור ששם אליו לב). ההעתק מוקטן (87X61.5 ס"מ, במקום ה- 145X102 של המקור), אבל באיכות גבוהה (כך אומרים לי - עדיין לא ראיתי אותו, ובכל מקרה לא הייתי יכול להשוות למקור). צייר אותו פול פלנדרן (Paul Flandrin - להבדיל מאחיו הידוע יותר היפוליט), שהיה, כמו אחיו, תלמידו וידידו של אנגר. בני משפחת רוטשילד נהגו לעשות העתקים לדיוקנאותיהם, וישנם לדיוקן העתקים אחדים, שחלקם נעשה על ידי אנגר עצמו. ההעתק הזה היה בידי הענף הווינאי של משפחת רוטשילד, הוסתר ושרד במלחמת העולם השניה, חזר למשפחה, ולבסוף ניתן במתנה למוזיאון ישראל. מי שרוצה לראות את הציור, יוכל למצוא אותו באולם האימפרסיוניסטי שבתוך אמנות המאה ה- 19, עד תחילת יוני, אז יפונה האולם למשך חודשים אחדים לתערוכה אורחת.

עכ"פ, התמונה הושלמה כשהברון רוטשילד (אדמונד בנימין) היה כבן שלוש שנים. אני משער שזו הדמות שזכר. בזמן השלמתה של התמונה הזאת, כבר המציאו את שיטות הצילום הראשונות, וכבר היו צלמי פורטרטים. לא אתפלא אם ישנם תצלומים של בטי רוטשילד, אבל אם ישנם, אני לא נתקלתי בהם.

כשלעצמי, אני מעדיף תמונה אחרת של אותה בטי-בתיה:

צייר וינאי לא ידוע

אשה צעירה - בטי-בתיה דה רוטשילד 1830

 

הצייר בבירור מיומן פחות, הידיים מצויירות ברשלנות, והסדקים הרבים בצבע מרמזים לכך שנמרח בחפזון. המעמד הכלכלי ניכר גם כאן, בתכשיטים, במניפה, ובתחרה שבשמלה ובכיסוי הראש. אבל אולי זה החיוך הקטן מסתיר הסוד שבשפתיים הקמוצות, ואולי השער המתפרע מעט אל מחוץ לכובע הלא מסודר, ההופעה הכללית של האישה הצעירה מאד הזאת צנועה ושובת לב. אבל אם נתחשב בכל מה שאנחנו יודעים על בטי דה רוטשילד, נראה שהתמונה הראשונה הולמת את אישיותה יותר.

וישנה גם תמונה נוספת שלה, כילדה

בטי-בתיה דה רוטשילד

ילדה שראשה מרחף בעננים

 

ככל שהופעתו של אדם, או חוה, מלמדת עליהם, לא נכון יהיה לדבר רק על חיצוניותה של הברונית. הנה כמה דברים נוספים:

היו לה כשרונות טבעיים כאשת חברה. "זה עתה יצאה מחדר הילדים, והיא ממלאת את תפקידה כמארחת כאילו מעולם לא עשתה משהו אחר" כתבה עליה בלונדון ליידי גרנוויל בדצמבר 1824, זמן לא רב אחרי נישואיה של בטי רוטשילד בגיל 19. היא תרמה רבות להעלאת המעמד החברתי של משפחת רוטשילד.
היא אהבה לעצב טירות, או ארמונות. "כאן מתחבר כל מה שהרוח של המאה ה- 16 יכולה היתה להמציא עם מה שהכסף של המאה ה- 19 יכול לשלם עבורו" כתב המשורר היינריך היינה.
ואמנם היא היתה פעילה בתחומי התרבות והאמנות, וטיפחה כמה וכמה אמנים, סופרים, מוזיקאים וציירים. בין באי ביתה, או הסלון שלה, היו גם בלזק וג'ורג' סנד, רוסיני ושופן.
עיסוקיה כללו גם פילנטרופיה ופעולה למען מעמד היהודים. יש אומרים כי הדוגמה של עיסוקיה הם שהביאו את בנה לפעולותיו בארץ ישראל. אם כך, מזכרת בתיה חייבת לה תודה לא על השם (שלא רצתה בו), אלא על עצם הקמתה.

בסיכום, לא רק מקסימה, נדיבה ויפה, כפי שתוארה כרגיל, אלא גם אישיות פעילה, תוססת ודומיננטית. "בטי היתה מקסימה ודברנית כל הזמן, כרגיל. ... הביקור אחר הצהרים היה ארוך למדי עבורי, ולא הצטערתי לחזור אל השקט היחסי של קרון הרכבת, שכן שטף המילים והמחשבות של בטי די הממו אותי וגרמו לי להרגיש אפילו יותר טפשה מהרגיל" כתבה לואיזה דה רוטשילד, דודניתה.

את המקורות למובא כאן מצאתי ברשת, ובהם גם מצאתי גם את התמונות. העיקריים בהם הם דף בוויקיפדיה האנגלית ובוויקיפדיה העברית, ומעניינת במיוחד הרשימה בבלוג Little Augury (משמעות השם היא בשורה קטנה), שם נמצאות הסקיצות שלמעלה וסקיצות נוספות, תמונת בטי רוטשילד הילדה, פרטים רבים עליה כמארחת ומעצבת, והיא שהסבה את תשומת לבי לנועזות הברך. יש עניין מה גם בדף שבאתר נשים על המפה.

מצאתי שני ספרים שנכתבו עליה, ויצאו לאור בהפרש של שנה בלבד.
אחד באנגלית, ואני משער שהוא המקור לפחות לרוב מה שנכתב עליה ברשת: The Life and Legacy of Baroness Betty de Rothschild מאת Laura Schor , היסטוריונית המתעניינת בהיסטוריה נשית ויהודית, בהוצאת Peter Lang, New York, 2006,
והשני הוא רומן היסטורי בצרפתית: Le portrait מאת Pierre Assouline , אינטלקטואל יהודי-צרפתי ידוע, בהוצאת Gallimard, Paris, 2007. הפורטרט הוא, כמובן, הדיוקן שצייר אנגר, והוא המספר את סיפורו. ישנה ברשת סקירה באנגלית של הרומן.

המידע על ההעתק שבמוזיאון ישראל מתוך המאמר של רבקה וייס-בלוק ב- The Israel Museum Journal, Vol XV Summer 1997 p 125.

בהקדמה לספרה, כותבת לורה שור, כי "בספריית הכפר שנקרא על שמה בישראל, מזכרת-בתיה, רק מידע מועט על בטי". זו המעטה אנגלית. בספריות הישוב הנושא את שמה לא מצאתי אפילו עותק אחד של אחד משני הספרים שנכתבו עליה. זה לא מפתיע. השם הזה נכפה על היישוב, ותושביו העדיפו, והמשיכו להשתמש, בשם עקרון. מבחינתם, "מזכרת-בתיה" היה שם של הברון רוטשילד, שהיחס אליו היה אמביוולנטי. תושבי עקרון זכרו לו, ובני הוותיקים זוכרים עד היום, לא רק את עזרתו אלא גם את עריצותו ואת הדיכוי והצרות שעשה להם. בטי רוטשילד, כאישיות בעלת זהות משלה, כלל לא עניינה אותם. השם מזכרת-בתיה אומץ בהדרגה רק אחרי קום מדינת ישראל, כדי להיבדל ממעברת עקרון שהוקמה על חורבות עקיר, והפכה לכפר עקרון, ולבסוף לקריית עקרון.

הועלה לאתר לראשונה 2013-02-20
שינוי אחרון 2013-03-21