כותרת דפי מזכרת

שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון

 

יתוש הנמר האסייתי

איך הוא חי, למה הוא גורם, ואיך להתמודד אתו

 

הנמר האסייתי - נהרג במכה מכוונת היטב

 

היתוש המכונה "נמר אסייתי" הוא מין פולש חדש בישראל. מוצאו מדרום מזרח אסיה, אבל הגיע לאיזורים רבים אחרים בעולם, ביניהם ארה"ב ודרום אירופה, והוא מתפשט בהם. חושבים שהמסחר העולמי בצמיגים משומשים הוא שמפיץ את המין הזה בעולם. לישראל הגיע כנראה בשנת 2002, ולרחובות לכל המאוחר בשנת 2009. במזכרת בתיה זוהה לראשונה ב- 2010.

המידע בדף זה לוקט ממקורות שונים. הוא כולל גם מידע שהתקבל בע"פ מהמשרד להגנת הסביבה.

חשיבות לאדם

היתוש הזה מהווה מטרד ומעביר מחלות. רוב הנעקצים חשים גרוי חזק יותר וממושך יותר משל עקיצות היתושים הרגילים, ונפיחות העקיצה נשארת זמן רב יותר. הוא גם עוקץ נמרץ, ביום, בבית ובחצר, ולרוב משאיר אחריו יותר מעקיצה אחת.

לגבי מחלות, מצאו כי יתוש הנמר האסייתי יכול להעביר כשלושים מהן, אחדות מהן מסוכנות, ורובן מחלות שהיתושים הרגילים, מהסוג כולכית (קולקס), אינם מעבירים. מחלות אלה כוללות את קדחת מערב הנילוס (מחלה זו מעבירים גם היתושים הרגילים מהסוג כולכית), קדחת דנגי וקדחת צהובה. ברחובות, ביוני השנה (2010), אשה חלתה בקדחת מערב הנילוס, כנראה בעקבות עקיצת הנמר האסייתי. עד עתה לא ארעה בישראל התפרצות של מחלות אחרות, אבל לפי הנסיון בארצות אחרות זה עלול לקרות במפתיע. לא היתושים כשלעצמם הם הגורמים למחלות - הם רק מעבירים אותן מאנשים או בעלי חיים נגועים. די באדם נגוע שיגיע לארץ כדי שתוכל לקרות התפרצות.

היתוש הזה עוקץ בני אדם, חיות ועופות. ישנה גם הסכנה שייצור גשר למעבר מחלות מבעלי חיים אל האדם.

זיהוי ושם

הנמר האסייתי נראה כיתוש קטן ושחור. אורך גופו מ- 3 עד 8 מ"מ (זה תלוי בכמות המזון שהיה לזחל). במבט מקרוב, בעזרת מגדלת, רואים על הרקע השחור, בצידי הבטן ובתחתיתה, נקודות לבנות היוצרות פסי רוחב. גם ברגליו פסי רוחב לבנים. ברוב אזורי הארץ שבהם הוא כבר נמצא, הוא המין היחיד הנראה כך. בנוסף, בצד הגבי של הראש והחזה קו אורך לבן מהראש עד אמצע החזה. קו זה מבדיל אותו ממינים דומים אחרים מהסוג אאדס. צבעי הגוף של הנמר האסייתי נמצאים בקשקשים זעירים המכסים את גופו. אם הוא נמעך, או נרטב, חלק מהקשקשים עלול לרדת, ואז קשה להכיר את הציור האופייני, אבל פסי הרגלים נשארים. הזכר, שאינו עוקץ, דומה לנקבה ונבדל ממנה במחושיו השעירים הנראים כנוצות זעירות.

שמו המדעי של הנמר האסייתי הוא Aedes albopictus, שמשמעותו מטרד מקושט (או מקועקע) בלבן. באנגלית הוא מכונה Asian Tiger Mosquito, או בקיצור רק Tiger Mosquito. לכן יש הטוענים כי צריך לכנותו טיגריס אסייתי, ולא נמר - עניין של טעם.

התנהגות היתושים הבוגרים

היתושים הבוגרים ניזונים בצוף פרחים, אבל הנקבה זקוקה לכשני מיקרוליטרים (מ"מ מעוקבים) של דם כדי שביציה תוכלנה להבשיל. את הדם הזה היא מוצצת בעקיצות אחדות. היא עוקצת גם בני אדם וגם יונקים אחרים ועופות. הזכר אינו עוקץ.

הנמר האסייתי פעיל ועוקץ לרוב בשעות היום (נעקצתי גם בלילה, בחדר מואר). עיקר פעילותו בשעות הבוקר המוקדמות ולפנות ערב. הוא נמצא ועוקץ גם בתוך הבית וגם מחוץ לו. הוא מעדיף מקומות קרירים ולחים - צל עצים או שיחים, ובתוך הבית - את חדרי הרחצה.

מעוף היתוש הזה שקט (אבל כבר שמעתי אותו מזמזם) ואטי, אבל ארטי (בלתי סדיר) ולכן קשה לעקוב אחריו. הוא עוקץ נמרץ. לעתים קרובות מרגישים את העקיצות בלי לראות מה גרם להן. הוא מרבה לעוף נמוך, קרוב לקרקע או לרצפה, ואוהב לעקוץ בקרסול הרגל. הוא אינו עף רחוק, ונמנע מלעוף ברוחות חזקות. בדרך כלל אינו מתרחק הרבה, פחות מ- 100 מ', ממקום הולדתו. אם הנמר האסייתי עוקץ אתכם, קרוב לוודאי שהוא גדל בחצרכם, או אולי בחצר שכניכם הקרובים.

מחזור חיים

הזחלים והגלמים של הנמר האסייתי מתפתחים במקווה מים כלשהו, והוא מסתפק בכמות מים קטנה מאד - מספיקים לו סמ"ק אחדים של מים בתחתית של עציץ, או בפחית משקה או כוס חד פעמית שנזרקו בשולי מקום מושקה. הנקבה מטילה ביצים בודדות מעל פני המים, והיא מעדיפה משטח אנכי, מעוגל וכהה, או משטח עץ. העדפות אלה, וההתפתחות בכמות קטנה של מים, משקפות את תנאי החיים של מין זה באיזור מוצאו, שם הוא מתפתח במים הנקווים בחורים בעץ ומקומות דומים. הוא מעדיף מים נקיים וצלולים, ולא יתפתח במי ביוב.

מהביצים בוקעים זחלים חסרי רגלים, השוחים במים בתנועות התפתלות (כמו זחלי יתושים אחרים - באנגלית מכנים אותם wriglers). מדי פעם הם עולים אל פני המים לנשום בעזרת צינור נשימה הנמצא ליד הקצה האחורי של גופם. רק קצה הצינור נוגע בפני המים - הזחל "תלוי" מתחתיו באלכסון, ראשו למטה. הזחל מתפתח במשך 5 עד 10 ימים, בתלות בטמפרטורה ובכמות המזון, עד להתגלמותו.

הגולם דומה לפסיק, חי חופשי במים, ויש לו יכולת תנועה המאפשרת לו לעלות מדי פעם אל פני המים ולנשום. שלב הגולם נמשך יומים. בתנאים טובים, משך כל שלבי החיים במים של הנמר האסייתי נמשכים שבוע אחד.

להמחשה, בנוסף לציור, אני יכול להראות תצלום זחל וגולם של יתושים מסוג אחר מאותה קבוצה, די דומים בסך הכל (אין בידי תצלום של זחל או גולם מהמין הזה).

הנמר האסייתי - זחל וגולם

זחל (מימין) וגולם (משמאל) של יתושים מהסוג אאדס ליד פני המים
אורך הזחל מגיע עד ס"מ אחד בקירוב, כאן הם מוגדלים
(מתוך הספר Mosquito מאת A.Spielman ו M.D'Antonio, משנת 2001)
מוצא והתפשטות

איזור מוצאו של יתוש הנמר האסייתי הוא האיזור הטרופי של דרום מזרח אסיה. שם הוא מתפתח במים הנקווים בחורים בעץ, בהסתעפויות ענפים, ובמרכז שושנות העלים של צמחים ממשפחת הברומליים. בדרך כלל יש במקומות אלה כמויות קטנות מאד של מים. סביבת האדם מעמידה לרשותו תחליפים רבים לחורי עץ ודומיהם.

אחד התחליפים האלה הם צמיגים משומשים. צמיג שנקוו בו מים, אין שום אפשרות לרוקן אותו. כמה שתטו ותסובבו אותו, כמות קטנה של מים תשאר. הדרך היחידה לנקז צמיג היא לחתוך או לנקב אותו. הצמיגים האלו מספקים סביבת חיים אידיאלית להתפתחות הנמר האסייתי. וכאשר מובילים את הצמיגים, ביחד אתם עוברות הביצים שהוטלו בהם, ושלבי החיים האחרים של היתוש הממשיכים להתפתח במים שבצמיגים. פלישת הנמר האסייתי לארצות רחוקות ממקום מוצאו מיוחסת למסחר הבין לאומי בצמיגים משומשים.

מה לעשות

עובדות המפתח להתמודדות עם יתוש הנמר האסייתי הן טווח מעופו המוגבל, יכולתו להתפתח בכמויות מים קטנות בכל מקום, וזמן התפתחותו במים היכול להמשך שבוע אחד בלבד.

ראשית, אין טעם לבוא אל הרשות המקומית בטענות ובדרישות לחסל את המפגע. רוב היתושים האלה גדלים בקרבת ביתם של הנפגעים - בחצרם או אפילו בתוך ביתם, או אצל שכניהם. הרשות המקומית יכולה לעשות שלושה דברים - לבדוק ולסלק מקווי מים קטנים בשטחים שבאחריותה, לטפל בבריכות, מזרקות ומערכות השקיה שהיא מחזיקה, ולתת מידע ולהדריך את התושבים.

האחריות העיקרית להתמודדות עם יתושי הנמר האסייתי מוטלת על כל תושב בביתו ובחצרו.

יש לבדוק כי אין שום מקווה מים או שלולית בתחום החצר או בתוך הבית. מעט מים בצלחת עציץ, עציץ הידרופוני, מים בצמח ברומליה, אגרטל פרחים, צלחת מים לחתול או כלב, כוס חד פעמית או קופסת משקה בשולי מדשאה, צמיג למשחק ילדים, מרזב בשולי הגג או לניקוז מרפסת, בריכת נוי או מזרקה - כל אלה יכולים להיות מקום להתפתחות הזחלים - והיתושים ימצאו אותו. את כל מקווי המים האלה צריך לחסל, או לנקות, ליבש ולהחליף בהם את המים לפחות פעם בשבוע. צמיגים למשחק צריך לנקב כך שיתנקזו בלי שום שארית של מים, או למלא בחול.

חיסול מקווי המים, כל תושב בביתו וחצרו, היא הפעולה החשובה ביותר להתמודדות עם היתוש הזה. אם לא יהיה להם היכן לגדול, או אם לא יוכלו להשלים את מחזור חייהם במים, לא יהיו יתושים.

בנוסף, אפשר להתקין מלכודות ביצים (מידע שקבלתי מהמשרד להגנת הסביבה):

לנקב מספר חורים ב- 2/3 הגובה של דלי בנאים שחור של 10 ליטרים (מחירו שקלים ספורים בכל חנות לחומרי בניין), להניח אותו בחצר במקום מוצל, למלא אותו במים עד גובה החורים (יהיו בו כ- 5 ליטרים) ולכסות אותו כדי שלא יפלו לתוכו עלים או דברים אחרים. בתוך המים לשקע סליל כבל נחושת חשוף (לא מבודד) בעובי 10 ממ"ר המשמש להארקה (ועשוי ממספר חוטים יותר דקים - החשמלאים מכנים את דרגת העובי שלו 10 מ"מ, אבל הכוונה לשטח החתך של הנחושת, לא לקוטר), ובאורך של 3 מטרים. חוט הארקה כזה משמש להארקה הראשית של הבית בלוח החשמל, ואפשר לקנות אותו בחנויות לצורכי חשמל. משקל חוט כזה צריך להיות בערך 250 גרם (משקלו קרוב ל- 9 גרמים ל- 10 ס"מ אורך, והמינון הוא 50 גרם, כ- 60 ס"מ, לליטר מים).

נחושת היא רעל. כמות קטנה מהנחושת נמסה במים ומונעת מזחלי היתושים להתפתח בהם, אבל נקבת היתוש איננה מרגישה בנחושת, והיא תטיל שם את ביציה. באופן כזה נשארות ליתושות פחות ביצים להטיל במקומות שבהם הם יכולים לגדול. חשוב לכסות את הדלי, כי חומר אורגני במים, כמו עלים נופלים, מקטין את יעילות הנחושת. חשוב יותר לזכור כי מלכודות ביצים אינן תחליף לחיסול מקומות הגידול.

 

הועלה לאתר 2010-07-14
שינוי אחרון 2012-05-29